
Beyond the AI Demo: Navigating Workforce Disruption by 2030
Drawing from the World Economic Forum's Future of Jobs Report 2025, this episode examines why workforce transformation stalls between quick AI prototypes and full production. Industry and academic leaders explore how critical human capabilities—such as analytical thinking, systems thinking, and leadership accountability—shape reskilling, curricula, and organizational decision-making by 2030.
Chapter 1
The Numbers Behind 2030
בני פלומן (עברית)
איך ייראה שוק העבודה לקראת שנת אלפיים ושלושים, ומה זה אומר לאקדמיה ולמעסיקים? איתי דוקטור גל אשכנזי, מומחית לחדשנות ולחיבור בין אקדמיה לתעשייה, ואיתן אברמסון, יועץ לחברות ואנליסט כלכלי.
בני פלומן (עברית)
לפי דוח עתיד המשרות של הפורום הכלכלי העולמי, עד אלפיים ושלושים יידחקו תשעים ושניים מיליון משרות וייווצרו מאה ושבעים מיליון. אבל מה זה אומר למי שלומד היום? גל, אילו מיומנויות כדאי לפתח?
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
לא מספיק ללמוד להשתמש בבינה מלאכותית. לצד אוריינות טכנולוגית, מעסיקים מציינים גם חשיבה אנליטית, יצירתיות ולמידה מתמשכת. באקדמיה אפשר לתרגל את השילוב: תנו לסטודנטים בעיה אמיתית, בקשו מהם להשתמש בכלי ולבדוק את התוצאה. ככה מתרגלים גם טכנולוגיה וגם שיקול דעת.
Eitan Abramson
וכדאי לזכור: למרות הגידול הכולל במספר המשרות לפי הדוח, מי שמאבד עבודה לא בהכרח יקבל את המשרה החדשה. לכן השאלה היא איך מכינים אנשים למעבר.
בני פלומן (עברית)
אז מאיפה מתחילים בפועל: משמות המקצועות או מהמשימות שאנשים עושים?
Eitan Abramson
אני הייתי מתחיל במשימות. תפקיד הוא לא יחידה אחת שאפשר פשוט לסמן עליה וי או איקס. בתפקיד יש איסוף מידע, בדיקה, שיחה עם לקוח, שיקול דעת, אחריות, תיאום בין אנשים ולפעמים גם עבודה פיזית. טכנולוגיה עשויה לשנות חלק מהמשימות ולא אחרות.
בני פלומן (עברית)
רגע, איתן, אבל סטודנט בוחר תואר, לא רשימת משימות. איך זה עוזר לו להחליט?
Eitan Abramson
הוא עדיין בוחר תואר, אבל כדאי לבדוק גם מה עושים במקצוע ואיך מתרגלים את זה בלימודים. משימות עשויות להשתנות בהתאם לטכנולוגיה ולהחלטות של הארגון. לכן שם התואר לבדו לא מספר את כל הסיפור.
בני פלומן (עברית)
בדיוק. והשאלה הבאה היא מי עוזר לעובדים לפתח את המיומנויות החדשות.
Eitan Abramson
לדוח יש נתון חד בעניין הזה. דמיינו שכוח העבודה העולמי מורכב ממאה אנשים. חמישים ותשעה יצטרכו לשדרג מיומנויות או לעבור הכשרה מחדש עד אלפיים ושלושים.
Eitan Abramson
עשרים ותשעה יוכלו לשדרג מיומנויות בתפקיד הנוכחי, תשעה עשר יוכלו לעבור לתפקידים אחרים, ואחד עשר כנראה לא יקבלו הכשרה כלל. אחד עשר מתוך מאה נשארים חשופים.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
אחד עשר שעל פי התחזית לא יקבלו הכשרה. וכמי שראתה מכללות מפעילות תוכניות, אני אגיד את זה בפשטות: כדאי לשאול איך מגיעים לעובדים האלה ובונים עבורם מסלול הכשרה.
בני פלומן (עברית)
ואני רוצה לאתגר גם את המעסיק וגם את המוסד. אם אדם עובד כבר שנים, לא מספיק לפרסם באתר קורס ולהגיד שפתחנו לו הזדמנות. צריך לשאול מתי הוא לומד, מי משלם, האם המנהל מאפשר לו זמן והאם יש קשר בין הלימוד לבין תפקיד אמיתי.
בני פלומן (עברית)
אחרת אנחנו מעבירים את כל האחריות אל העובד ואז מתפלאים שהמסלול לא עובד. ומצד שני, גם העובד לא יכול לצפות שמישהו יעשה את כל העבודה עבורו. אבל לפני שמדברים על מוטיבציה, בואו נבדוק אם בכלל קיימת אפשרות מעשית להשתתף.
Eitan Abramson
נכון, וצריך להיזהר מהמחשבה שקורס אחד פותר מעבר תעסוקתי. הכשרה יכולה להוסיף ידע, אבל מעבר לתפקיד חדש עשוי לדרוש גם ניסיון, ליווי והזדמנות ליישם. מעסיק יכול לשאול אילו משימות חדשות אפשר לתת לאדם בהדרגה, ומוסד יכול לבדוק איך הלימודים מתחברים להתנסות הזו.
Eitan Abramson
אלה הצעות לתכנון, לא תוצאה שמובטחת בכל מצב. הדוח מתאר ציפיות של מעסיקים בקנה מידה רחב; הוא לא יודע להגיד לכל עובד מה יקרה לו. דווקא בגלל זה השיחה הפרטנית חשובה.
בני פלומן (עברית)
ויש עוד נתון: בממוצע, שלושים ותשעה אחוזים ממיומנויות הליבה משתנים בין אלפיים עשרים וחמש לאלפיים ושלושים. שלושים ותשעה אחוזים. תחשבו על תואר של ארבע שנים מול זה.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
וכדי להבין אילו מיומנויות נמצאות במוקד, בואו נסתכל על התרשים. בינה מלאכותית היא לא כל הסיפור.
Chapter 2
The Skills Paradox
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
בינה מלאכותית ונתוני עתק מובילים בין המיומנויות שהביקוש להן צומח הכי מהר. לצידם רשתות ואבטחת סייבר ואוריינות טכנולוגית. אבל מה לגבי מיומנויות הליבה שמעסיקים אומרים שהם צריכים? חשיבה אנליטית נמצאת במקום הראשון, והיא חיונית לכמעט שבע מתוך עשר חברות.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
ולצד הטכנולוגיה נמצאות חשיבה יצירתית, חשיבה מערכתית, חוסן, סקרנות, מנהיגות, מוטיבציה ומודעות עצמית.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
התרשים מבוסס על ציפיות מעסיקים, לא על הבטחה לגבי העתיד. וגם מיומנות שלא נמצאת במוקד הצמיחה אינה בהכרח פחות חשובה. למשל, אמפתיה והקשבה פעילה עדיין נחשבות למיומנויות ליבה.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
כדי להפוך את הרשימה הזאת לתוכנית לימודים, צריך קודם להבין מה התרשים אומר ומה הוא לא אומר.
בני פלומן (עברית)
בואי נעשה סדר בתרשים למי שמקשיב ולא רואה אותו. יש כאן שני צירים. האחד בודק כמה מעסיקים רואים במיומנות מיומנות ליבה היום. השני בודק כמה מעסיקים מצפים שהשימוש בה יגדל עד אלפיים ושלושים. זאת אומרת שלא כל נקודה בתרשים אומרת אותו דבר.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
ואני רוצה להיזהר כאן. אם מעסיקים לא צופים עלייה בשימוש במיומנות, זה לא אומר שאפשר להוציא אותה מתוכנית הלימודים.
בני פלומן (עברית)
בדיוק. מיומנות יכולה להיות חשובה עכשיו גם בלי שצופים עלייה בשימוש בה. אז בואי נבחן מה מופיע בכל קבוצה.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
בדיוק. נתחיל במיומנויות המתפתחות. בתרשים מופיעים שם רשתות ואבטחת סייבר, אחריות סביבתית ועיצוב וחוויית משתמש. המסר אינו שכל סטודנט חייב להפוך למומחה בכל אחת מהן. המסר הוא שיש תחומים שמעסיקים מסוימים צופים שהשימוש בהם יגדל, אף שהם אינם ממוקמים בין המיומנויות המרכזיות ביותר כיום לפי החלוקה בגרף.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
אם אני ראש תוכנית, אני שואלת איפה התחומים האלה פוגשים את תחום הלימוד שלי. סטודנט לניהול לא חייב להיות איש אבטחת מידע, אבל כדאי שישאל מתי נתונים רגישים מעורבים ומתי צריך לפנות למומחה.
Eitan Abramson
ועכשיו לקבוצת הליבה שצפויה לגדול. כאן מופיעים גם בינה מלאכותית ונתוני עתק וגם חשיבה אנליטית, חשיבה יצירתית וחשיבה מערכתית. יש כאן שילוב, לא תחרות בין האדם למכונה. השאלה הניהולית היא כיצד מחברים בין הכלים לבין היכולת להגדיר בעיה, לבחון הנחות ולבחור פעולה.
Eitan Abramson
אם מערכת מחזירה תשובה משכנעת, חשיבה אנליטית לא נמדדת רק ביכולת לקרוא אותה. היא נמדדת גם בשאלה מה חסר, מה מקור הנתונים ואיך נדע אם התשובה מתאימה למצב שלפנינו.
בני פלומן (עברית)
אבל הנה מה שמטריד אותי. ארגון שומע חשיבה אנליטית, ואז מוסיף את הביטוי לתיאור המשרה כאילו פתר את הבעיה. מה העובד אמור לעשות אחרת ביום ראשון? תנו לי דוגמה. נניח שמערכת מציעה לרכז את הפניות של לקוחות לפי נושאים. זה נחמד.
בני פלומן (עברית)
אבל אם כל הפניות שמסומנות דחופות עוברות אוטומטית לאותו צוות, מישהו צריך לבדוק אם הסיווג נכון ואם הצוות מסוגל להתמודד. אחרת יצרנו דוח יפה והעברנו את הבלגן למחלקה אחרת. מבחינתי זו חשיבה מערכתית: לא רק האם הכלי עובד, אלא מה קורה לכל מי שמסביבו.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
ובקבוצה של המיומנויות היציבות יש דוגמה נהדרת: אמפתיה והקשבה פעילה. בתרשים הן מיומנויות ליבה, גם אם אינן מוצגות ככאלה שהשימוש בהן צפוי לגדול. אני רוצה להדגיש את ההבדל הזה, כי קל להפוך גרף לרשימת טרנדים.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
סטודנט שפוגש לקוח צריך להקשיב לפני שהוא מציע פתרון. הוא צריך להבין מה הלקוח מבקש, אבל גם מה הוא אולי לא יודע לנסח. זו לא מסקנה שהגרף מוכיח לגבי כל פרויקט; זו דרך מעשית להשתמש בו כדי לשאול איך בונים למידה שמשלבת אנשים, נתונים וטכנולוגיה.
Eitan Abramson
והרביע שמכונה מחוץ למיקוד מחייב זהירות מיוחדת. מופיעים בו, בין היתר, תכנות, שיווק ומדיה, הוראה וחניכה, וגם קריאה, כתיבה ומתמטיקה. זה לא אומר שתכנות מיותר או שקריאה ומתמטיקה אינן חשובות.
Eitan Abramson
התרשים מסדר מיומנויות לפי שני מדדים של ציפיות מעסיקים; הוא לא מדרג את ערכן בכל מקצוע ובכל הקשר.
Eitan Abramson
בתוכנית למדעי המחשב תכנות עשוי להיות מרכזי מאוד גם אם בתמונה הכללית הוא נמצא ברביע הזה. אותו דבר לגבי הוראה בתוכנית להכשרת מורים. אסור לבלבל בין ממוצע רחב לבין החלטה על תוכנית מסוימת.
בני פלומן (עברית)
אז אני מציע מבחן למאזינים. קחו את התרשים ושאלו שלוש שאלות. קודם כול, אילו מיומנויות כבר חיוניות אצלנו ואסור להזניח? אחר כך, אילו יכולות אנחנו רוצים לפתח מפני שהעבודה עשויה להשתנות? ולבסוף, איפה אנחנו רק משתמשים במילים יפות בלי להגדיר התנהגות שאפשר לראות?
בני פלומן (עברית)
אם אומרים לנו יצירתיות, בואו נראה כמה חלופות נבחנו. אם אומרים עבודת צוות, בואו נבדוק איך התקבלה החלטה כשלא הסכימו. ואם אומרים למידה מתמשכת, בואו נשאל מה האדם לָמַד, איך ניסה את זה ומה קרה כשנתקל בקושי.
בני פלומן (עברית)
וזה הפרדוקס. כולם ממהרים לקנות כלי בינה מלאכותית ואז מתלוננים על מיומנויות רכות. רכות! אני שונא את המילה הזאת. לקבל החלטות תחת לחץ זה לא רך. זה הדבר הכי קשה בארגון.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
נמחיש את השילוב הזה בדוגמה. נניח שחברה מציגה דמו, כלומר הדגמה ראשונית של כלי בינה מלאכותית למענה ללקוחות. גם אם ההדגמה מצליחה, מישהו צריך לבדוק את התשובות, להבין איך הכלי משתלב בעבודה ולמנות אחראי. זו לא רק שאלה טכנולוגית, אלא גם שאלה של חשיבה וקבלת החלטות.
Eitan Abramson
אבל בזהירות. המקורות כאן הם דוח וכמה דברי פרשנות. רשימת המיומנויות מבוססת. הטענה שהמיומנויות האנושיות האלה הן שקובעות אם פרויקטים של בינה מלאכותית יצליחו או ייכשלו היא פרשנות סבירה, אבל הדוח לא מוכיח אותה.
Eitan Abramson
הוא כן אומר ששישים ושלושה אחוזים מהמעסיקים מציינים את פער המיומנויות כחסם הגדול ביותר לשינוי.
בני פלומן (עברית)
נכון, הדוח לא מוכיח את זה. אבל בדוגמה שלנו אפשר לראות אילו שאלות עשויות לעכב מעבר מהדגמה לשימוש: מי מאשר את הכלי? מי לוקח אחריות על הסיכון? איך מחברים אותו לתהליך הקיים? אלה שאלות למנהלים וגם לעובדים, לא רק למפתחים.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
אני אוהבת את הזווית של החשיבה המערכתית. הדגמה מתקיימת בעולם קטן ונקי. שימוש אמיתי מתקיים לצד בסיס הנתונים הישן, מנהל המחלקה הכועס וטופס הציות משנת אלפיים וארבע עשרה. היכולת לראות את כל המערכת, זו המיומנות.
בני פלומן (עברית)
בואו נחזור לדוגמת הכלי למענה ללקוחות ונכניס אותה לחדר הנהלה. מה קורה כשהתשובה נשענת על מידע לא מעודכן? מי מאשר את הנוסח? איך נציג שירות יודע שהמערכת לא הבינה את המקרה?
בני פלומן (עברית)
ולא פחות חשוב, איך הלקוח פונה לאדם כשהמקרה שלו לא מתאים לתבנית? זו דוגמה מדומיינת, אבל היא עוזרת לחשוב. הצלחה בהדגמה אינה מספיקה כדי להחליט שהכלי מוכן לשימוש אחראי מול לקוחות.
Eitan Abramson
נוסיף לזה שהמנהלים לא בהכרח מסכימים על הגדרת הצלחה. מנהל הטכנולוגיה עשוי לרצות שהמערכת תעבוד בצורה יציבה. מנהלת השירות עשויה לשאול אם הנציגים יכולים לתקן תשובות ולתת שירות הוגן. המחלקה המשפטית תבדוק אילו נתונים נכנסים ומה ההתחייבויות כלפי הלקוח.
Eitan Abramson
איש הכספים ירצה להבין את העלות והתועלת. אין כאן צד אחד שמפריע לכל האחרים; יש כמה אחריויות שצריך לחבר. אם לא מסכמים מראש מי מקבל איזו החלטה, הוויכוח צץ רק אחרי שהצוות כבר השקיע בפיתוח.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
וזה בדיוק החלק שאפשר להפוך לתרגיל לימודי. אני נותנת לצוות אחד את תפקיד השירות, לצוות אחר את תפקיד הטכנולוגיה, ולצוות שלישי את תפקיד הלקוח. כולם מקבלים את אותו תיאור של פתרון, אבל לכל אחד שאלות אחרות.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
הם צריכים לגלות איפה הם מסכימים, מה הם לא יודעים ואיזו בדיקה חייבת לקרות לפני שממשיכים. אני לא רוצה שהם ינצחו בוויכוח; אני רוצה שיראו את התלות בין התפקידים.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
בסוף אני שואלת מי אחראי להחלטה, איזה מידע חסר ומה עושים אם הפיילוט מגלה בעיה שלא צפינו.
בני פלומן (עברית)
אבל גל, בואי לא נייפה את זה. גם אם סטודנטים ידעו להציג את כל הזוויות, בארגון אמיתי מישהו צריך להגיד כן או לא. יש תאריך, יש כסף, ויש אנשים שמחכים. איך מלמדים אותם לא להישאר לנצח בשלב איסוף המידע? כי אפשר להסתתר מאחורי עוד מחקר ועוד ועדה.
בני פלומן (עברית)
בעיניי, החלטה טובה לא מחייבת לדעת הכול. היא מחייבת להבין מה אנחנו יודעים, מה לא, מי נושא באחריות ומה נעשה אם טעינו. אבל אני רוצה לראות את זה בתוך המשימה, לא רק בשקופית עם הכותרת מנהיגות.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
אז נותנים להם נקודת החלטה. לא ממציאים תשובה נכונה מראש, אלא מבקשים מכל צוות להציג המלצה, נימוק, סיכון ודרך לבדוק את ההנחה המרכזית שלו. אחר כך נותנים מידע חדש ומבקשים לעדכן. צוות שמסוגל לשנות המלצה כשמופיע מידע חשוב לא בהכרח נכשל; אולי להפך.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
המרצה צריך לבדוק את איכות השיקול ואת התגובה למשוב, לא רק אם התוצאה נראית יפה. וכמובן, בתרגיל כזה יש הבדל בין סימולציה בטוחה לבין מערכת שנוגעת בלקוחות אמיתיים. עם לקוח אמיתי צריך להגדיר גבולות ואחריות מראש.
Eitan Abramson
ואני רוצה לאתגר דבר אחד. מנהלים אוהבים להאשים עובדים זוטרים בהיסוס. אבל לעיתים קרובות ההיסוס הגיוני. אם אף אחד למעלה לא הגדיר מי נושא באחריות כשהמודל טועה, אנשים זהירים מחכים. זה לא פער מיומנויות אצל האנליסט. זה פער אצל המנהל.
בני פלומן (עברית)
אוקיי, זה עוקץ, ואני מקבל את זה. אז התיקון הראשון הוא בשכבת ההנהלה, לא בקטלוג ההכשרות.
Eitan Abramson
חלקית. בעצם, בשניהם. הפוסט אומר שהשנים הבאות ייטיבו עם אנשים שמוציאים דברים לפועל מהר יותר, מקבלים החלטות חדות יותר ונשארים יציבים כשהמציאות משתנה. אלה הרגלים. הרגלים דורשים תרגול, ומישהו צריך לאפשר את התרגול הזה.
Chapter 3
Can a Campus Teach Judgment?
בני פלומן (עברית)
ועכשיו החלק הלא נוח. האם אוניברסיטה יכולה ללמד חוסן? סקרנות? קבלת החלטות? או שהתואר מתגמל ציות, מבחנים אישיים, לסיים את העבודה ולקבל ציון?
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
בחלק מהמקרים כן, זו ביקורת הוגנת. אנחנו אומרים שאנחנו מלמדים חשיבה ביקורתית, ואז בודקים רק עבודה סטטית או מבחן. ויש גם האקתונים עם מצגות ופיצה שאין אחריהם המשך. מה הסטודנט עושה עם זה ביום ראשון בבוקר?
Eitan Abramson
רגע, גל, אני לא מוכן לוותר כל כך מהר על המבחן. איך תדעי שהסטודנט מבין את היסודות בעצמו, ולא רק נשען על הצוות?
Eitan Abramson
הבעיה מתחילה אם זו צורת ההערכה היחידה. אז התלמיד עלול ללמוד איך לענות על שאלה מוגדרת היטב, אבל לא לקבל הזדמנות להתמודד עם שאלה עמומה, עם לקוח שחוזר בו או עם מידע חלקי. לכן השאלה היא לא מבחן או פרויקט, אלא איזה שילוב בודק את מה שאנחנו באמת מצפים מהבוגרים לעשות.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
מסכימה לגמרי. אני לא אומרת לזרוק ידע לפח. להפך, אי אפשר להעריך תשובה של כלי בלי להבין משהו בתחום. אבל לצד הידע צריך לתרגל שימוש בו. אפשר לבנות רצף: קודם לימוד יסודות, אחר כך מקרה עם נתונים מסודרים, ואז בעיה פתוחה יותר עם משוב.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
בכל שלב מבהירים מה נבדק. האם הסטודנט מבין את המושגים? האם הוא יכול לבחור בין חלופות? האם הוא יודע להסביר מה הוא לא יודע? מיומנות לא הופכת למעשית כי כתבנו אותה במסמך התוכנית. היא הופכת למשהו שאפשר לראות כשמתכננים משימה והערכה מתאימות.
בני פלומן (עברית)
ומה עושים עם סטודנט שמשתמש בכלי ומגיש עבודה מצוינת, אבל לא מסוגל להסביר איך הגיע אליה? האם הוא חסך זמן או פשוט העביר את החשיבה למישהו אחר? אני שואל כי אותה בעיה קיימת גם בארגון.
בני פלומן (עברית)
מנהל מקבל מסמך שנראה מושלם. הוא לוחץ קדימה בלי לשאול מי בדק, ומגלה מאוחר מדי שההנחה המרכזית לא מחזיקה.
בני פלומן (עברית)
אני לא רוצה לאסור כלים; אני רוצה לדעת שהאדם שמביא לי תוצאה מבין אותה מספיק כדי לקחת אחריות. איך את בודקת את זה בלי להפוך כל תרגיל לחקירה?
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
אפשר לבקש הסבר קצר על התהליך, שיחה בעל פה או הצגה של שינוי שנעשה בעקבות בדיקה. לא חייבים לבחון כל לחיצה על מקלדת. לדוגמה, הסטודנט מציג את ההמלצה, ואז מקבל שאלה: מה יקרה אם הנתון המרכזי יתברר כלא נכון? אילו מקורות בדקת? איזו הצעה של הכלי דחית ולמה?
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
אם הוא יכול להסביר ולתקן, אנחנו לומדים משהו על שיקול הדעת שלו. כמובן שגם כאן צריך להגדיר מראש את כללי השימוש בכלי ולוודא שלסטודנטים יש גישה הוגנת למשימה. שקיפות חשובה לא פחות ממהירות.
Eitan Abramson
ויש פה גם שאלה של חוסן וסקרנות, שתי מילים שקל להפוך לסיסמה. מוסד לא יכול להבטיח שאדם לעולם לא יירתע מטעות. אבל הוא יכול ליצור מסגרת שבה טעות מנומקת היא הזדמנות לבדיקה ולשיפור, ולא רק עונש. הוא יכול לשאול מה התלמיד עשה כשנתקל בנתון שסותר את ההנחה שלו.
Eitan Abramson
האם בדק? האם שינה כיוון? האם פנה לעזרה? אלה דוגמאות להתנהגויות שאפשר לדון בהן. אנחנו לא מאבחנים באמצעותן את אישיותו של הסטודנט, אלא בוחנים תהליך למידה מוגדר.
בני פלומן (עברית)
אז בואי נעבור מדוגמת השירות למקרה אחר: איך נראה פרויקט כזה כשמכללה עובדת עם מפעל?
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
מה שעובד הוא מבולגן ומתרחש בשטח. חברה מביאה בעיה אמיתית, קטנה מדי בשביל חברת ייעוץ גדולה, וצוות סטודנטים בונה אבטיפוס. החברה מריצה פיילוט. אולי זה לעולם לא יהפוך לסטארטאפ.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
אבל הסטודנטים לומדים לעמוד מול לקוח, להתמודד עם מגבלות ולשמוע לא. לפעמים הם גם מתקבלים לעבודה. זה תרשים המיומנויות בפעולה.
בני פלומן (עברית)
גל, בואי נבנה את המקרה הזה לאט, כי כאן מנהלי מכללות יכולים ממש לקחת משהו הביתה. נניח שמפעל פונה למכללה עם בעיה תפעולית. לפני שרצים לאבטיפוס, מי בכלל מחליט שהבעיה מתאימה לסטודנטים?
בני פלומן (עברית)
המפעל רוצה פתרון, המוסד רוצה למידה, והסטודנטים רוצים גם לקבל ציון וגם לעשות משהו בעל ערך. אלה אינטרסים שלא תמיד חופפים. מה צריך לקרות בפגישה הראשונה כדי שלא נסיים שוב עם מצגת יפה ותמונה באתר?
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
קודם כול אני מבקשת מהמפעל לתאר את המצב ולא לקפוץ לפתרון. מה קורה היום? למי זה מפריע? מתי הבעיה מופיעה? מה כבר ניסו? אחר כך אני שואלת מה מותר לסטודנטים לראות ומה נשאר חסוי. ואז מגדירים יחד משימה שאפשר לבצע במסגרת הלימודים.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
לא מבטיחים למפעל מוצר מוגמר, ולא מבטיחים לסטודנטים שהרעיון שלהם ייושם. מבטיחים תהליך ברור: איש קשר, גישה מתואמת, נקודות משוב ותוצר שאפשר להעריך. התיאור הזה הוא הצעה לתכנון המקרה, לא פירוט עובדתי של פרויקט מסוים.
Eitan Abramson
ואני אוסיף את הצד של המפעל. גם הוא צריך להחליט מי פנוי להסביר, לענות ולבדוק. אם החברה רק שולחת שאלה ונעלמת, הצוות עלול לעבוד על הנחות שגויות. מצד שני, אם החברה מצפה שכל רעיון ייושם מיד, היא עלולה להתאכזב.
Eitan Abramson
לכן נכון להפריד בין מטרת הלמידה לבין מטרת העסק. התנסות מוצלחת עבור הסטודנטים לא בהכרח תהיה מוצר מסחרי, ופתרון מועיל לחברה לא בהכרח יענה לבדו על כל דרישות הקורס. את המתח הזה לא צריך להסתיר; צריך לנהל אותו.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
בשלב הבא הסטודנטים מדברים עם מי שחוֹוֶה את הבעיה בפועל. לא רק עם המנהל שהביא את האתגר, אלא, אם זה אפשרי ומתואם, גם עם האנשים שעובדים בתהליך. הם מנסים להבין איפה נוצרת תקלה, איזה מידע קיים ואיזה מידע חסר.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
יכול להיות שהם יגלו שהשאלה המקורית הייתה רחבה מדי. יכול להיות שיבינו שהפתרון שהציעו בהתחלה לא מתאים לסביבת העבודה. אני רוצה לראות אותם חוזרים עם הגדרה מדויקת יותר של הבעיה, ולא רק עם רעיון מבריק שהם כבר התאהבו בו.
בני פלומן (עברית)
ופה אני נכנס עם שאלה של לקוח. איך אנחנו יודעים שהקשבנו באמת? כי קל להגיד קיימנו שלוש שיחות והבנו את הצורך. אני רוצה לשמוע את הסטודנט אומר: בהתחלה חשבנו שהבעיה היא דבר אחד, ואז העובדת הסבירה לנו משהו אחר ושינינו את ההנחה.
בני פלומן (עברית)
זו בעיניי תוצאה לימודית חשובה. גם אם המפעל לא יקנה את הפתרון, הסטודנט כבר עבר תהליך של גילוי. אבל אם הוא רק מביא את מה שרצה לבנות מלכתחילה, ומחפש סיפור שיצדיק אותו, הוא פספס את הלקוח.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
בדיוק. ואז אפשר לבנות אבטיפוס שמטרתו לבדוק שאלה מסוימת, לא לפתור את כל העולם. נניח שהצוות רוצה לבדוק אם דרך אחרת להציג מידע עוזרת לעובד לזהות תקלה. הוא יכול להראות דוגמה, לקבל משוב ולראות מה לא ברור.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
אם המפעל מסכים לפיילוט, מגדירים מה בודקים, מי מלווה ומתי עוצרים. כל זה רק כדוגמה אפשרית, ולא כטענה שכך התנהל כל מקרה. העיקר הוא שהסטודנטים לומדים להתקדם דרך בדיקה, לא דרך הבטחה. לפעמים התוצאה היא להבין שהרעיון לא מתאים, וגם זו תוצאה שצריך לדעת להסביר.
Eitan Abramson
עכשיו שאלת ההערכה. נניח שצוות אחד מציג פתרון יפה שהמפעל אוהב, אבל לא תיעד את ההנחות ולא בדק חלופה. צוות אחר גילה שהפתרון הראשוני לא מתאים והציג ניתוח מסודר של הסיבה.
Eitan Abramson
למי נותנים ציון גבוה יותר? זו לא שאלה שאפשר לענות עליה בלי מטרות הקורס.
Eitan Abramson
אם מודדים רק שביעות רצון של הלקוח, ייתכן שנפספס למידה חשובה. אם מודדים רק מסמך אקדמי, ייתכן שנפספס את המפגש עם המציאות. צריך לקבוע מראש מדדים שמשקפים גם הבנה מקצועית, גם תהליך וגם תקשורת עם השותף.
בני פלומן (עברית)
והנה עוד שאלה שלא נעים לשאול: מי ממשיך אחרי שהסמסטר נגמר? אם המפעל רוצה לפתח את הרעיון, האם יש אדם שמחזיק את הקשר? אם הסטודנטים מסיימים, מה קורה לחומרים? מי יכול להשתמש בתוצר ובאילו תנאים?
בני פלומן (עברית)
אני לא מציע לקבוע כאן פתרון משפטי כללי, אלא להציף את השאלות לפני שהפרויקט מתחיל. אחרת החלק הכי קשה מגיע בדיוק כשכולם כבר רוצים לחגוג. תכנון ההמשך הוא לא עניין צדדי. הוא חלק מההבדל בין אירוע נחמד לבין שותפות שיש לה סיכוי להימשך.
Eitan Abramson
אני אוהב את זה, אבל אשאל על היקף. מפעל אחד וצוות אחד זה סיפור. האם מוסד שלם יכול לעשות את זה עבור אלפי סטודנטים? העדויות שאני מכיר אומרות שאפשר לפתח את המיומנויות האלה באמצעות תכנון מכוון של תוכניות.
Eitan Abramson
המאמר של לפאיה אומר זאת במפורש: זו טעות נפוצה להתייחס אליהן כתכונות מולדות. הוא לא אומר איך אוניברסיטאות יכולות להרחיב את זה להיקף גדול.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
בכנות, זה לא יתרחב אם יישאר פרויקט צדדי. זה צריך להיות בתוכנית הלימודים. עם נקודות זכות, זמן של אנשי סגל ושותפים מהתעשייה שמגיעים יותר מפעם בשנה.
Eitan Abramson
ועדיין, הסוגיה של היקף לא נעלמת. אם כל פרויקט דורש מרצה, איש קשר בתעשייה וזמן אישי, מוסד צריך להחליט אילו משאבים הוא מקצה. אפשר להתחיל בקבוצת תוכניות, ללמוד מהן ואז לבחון הרחבה. אפשר גם לשתף שותפים בכמה קורסים, כל עוד האחריות ברורה.
Eitan Abramson
אבל אסור להניח שהמודל יגדל בלי מחיר ובלי התאמות. מנהלת מוסד צריכה לדעת מה היא מפסיקה לעשות או מה היא מממנת כדי לאפשר את העבודה הזו. השאלה היא לא רק האם הרעיון יפה, אלא האם יש לו מקום בתקציב ובזמן של הסגל.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
נכון, וזו גם שאלה של הכרה בעבודה של אנשי הסגל. אם המרצה נדרש למצוא חברה, להגדיר אתגר, ללוות סטודנטים ולנהל ציפיות, אי אפשר להתייחס לזה כאילו מדובר רק בעוד הרצאה. צריך לתת לזה מסגרת ותמיכה.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
גם המכללה יכולה לבנות תפקיד שמחבר בין תוכניות לבין שותפים אזוריים, כדי שלא כל מרצה יתחיל מאפס. אבל לא כל שותפות חייבת להוביל לסטארטאפ. לפעמים הערך הוא תהליך לימודי טוב, קשר חוזר עם המעסיק או סטודנט שמבין טוב יותר איזה תפקיד מתאים לו.
בני פלומן (עברית)
וגם התעשייה צריכה להפסיק להתנהג כמו לקוח שרק מתלונן. אתם רוצים בוגרים שלוקחים אחריות? אז תנו להם אחריות על משהו. גישה אמיתית, חניכה אמיתית.
Eitan Abramson
זה החלק שנראה לי צבוע. חברות מתלוננות על מחסור בכישרונות, אבל אין להן מסגרת לחנוך עובד מתחיל במעבר מדמו למוצר בפועל. ואז הן אומרות שבינה מלאכותית תטפל בעבודות הכניסה. בסדר. אז איפה העובד הבכיר הבא ילמד?
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
וזה מביא אותנו למשרות התחלתיות. אם חלק ממשימות הטיוטה ובניית האבטיפוס משתנות, צריך לשאול איפה עובדים חדשים ילמדו את העבודה.
בני פלומן (עברית)
אז השאלה היא מי בונה עכשיו את מסלול ההתלמדות, ואיך הוא ייראה כשהמשימות משתנות.
Eitan Abramson
כדאי להכניס לכאן הבחנה ממחקר של ארגון העבודה הבינלאומי. המחקר בוחן חשיפה של משימות לבינה מלאכותית יוצרת. חשיפה אינה זהה לאובדן משרה. לפי החוקרים, מכיוון שרוב המקצועות מורכבים ממשימות שדורשות גם מעורבות אנושית, שינוי של משרות הוא השפעה סבירה יותר מאשר היעלמות מלאה שלהן.
Eitan Abramson
זו הערכת מחקר, לא תחזית מדויקת לכל חברה. והיא מחזקת את השאלה שהעלינו: אם משימות משתנות, צריך לחשוב איך מעצבים מחדש את התפקיד ואת הדרך שבה אדם מתחיל לומד אותו.
בני פלומן (עברית)
וזה שם את המעסיק מול החלטה. אם אני נותן לכלי להכין את הטיוטה הראשונה, מה בדיוק עושה העובד המתחיל? האם אני נותן לו רק לבדוק במהירות את מה שהכלי כתב, או שאני מלמד אותו להבין את הלקוח, לזהות טעות ולהציע שינוי?
בני פלומן (עברית)
אלה שני תפקידים שונים לגמרי. בראשון העובד עלול להפוך לחותמת גומי. בשני הוא מְתַרְגֵּל שיקול דעת, עם ליווי מתאים. אבל צריך להקדיש לזה זמן. אי אפשר להגיד שהאדם חשוב ואז לבנות יום עבודה שבו אין לו אפשרות לשאול שאלה או להבין למה התקבלה החלטה.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
אני רוצה לדבר גם על מי שאין לו קשרים. מסלול כניסה שמבוסס רק על היכרות אישית עלול להשאיר אנשים מוכשרים בחוץ. מוסד יכול לעבוד עם מעסיקים כדי ליצור הזדמנויות התנסות ברורות, עם תנאי קבלה ידועים ומשוב. זה לא מבטל את הצורך במשרות בתשלום ולא מבטיח שכל משתתף יתקבל לעבודה.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
אבל זה מאפשר לסטודנט להראות איך הוא חושב ועובד, לא רק לשלוח קורות חיים. חשוב גם לבדוק למי יש זמן וגישה להשתתף. אם ההתנסות דורשת משאבים שחלק מהסטודנטים אינם יכולים להקדיש, צריך לתכנן אותה אחרת.
Eitan Abramson
דוח של הפורום הכלכלי העולמי משנת אלפיים עשרים ושש מתייחס לעבודה בתחילת הקריירה דרך ארבע שאלות: הגישה למשרות, עיצוב התפקיד, מסלולי התפתחות והתיאום עם מערכות החינוך. הוא גם מציין שהקשר בין האטה בגיוס מתחילים לבין בינה מלאכותית עדיין נתון לדיון.
Eitan Abramson
זו הסתייגות חשובה. אי אפשר לקחת כל קושי בגיוס ולהכריז שהטכנולוגיה לבדה גרמה לו. אבל ארגון כן יכול לבחון אם הדרך שבה הוא מכניס ומפתח עובדים מתחילים מתאימה למשימות המשתנות, ולשוחח על כך עם מוסדות ההכשרה.
בני פלומן (עברית)
אז הנה תרגיל למנהל שמאזין. קחו תפקיד כניסה אחד אצלכם וכתבו מה האדם לָמַד בעבר דרך המשימות היומיומיות. אחר כך בדקו אילו משימות השתנו ואילו הזדמנויות למידה נשארו. האם הוא פוגש לקוח? האם מישהו מסביר לו החלטה שהתקבלה? האם הוא רואה גם את הטעות וגם את התיקון?
בני פלומן (עברית)
אפשר לתכנן חשיפה הדרגתית במקום פשוט לזרוק אותו למים. לא כל ארגון יבחר אותו פתרון, אבל כל מנהל צריך להיות מסוגל לענות מי מגדל את הדור הבא אם העבודה ההתחלתית נראית אחרת.
Chapter 4
Degrees Against a Thirty Nine Percent Churn
בני פלומן (עברית)
בואו נהיה מעשיים. שלושים ותשעה אחוזים מהמיומנויות משתנים. תוכנית תואר ראשון סטטית של שלוש או ארבע שנים. האם זה מבטיח שהיא תתיישן?
Eitan Abramson
הייתי נזהר מהמילה מבטיח. שלושים ותשעה האחוזים הם ממוצע על פני מיומנויות ליבה ומגזרים, ומדובר בשינוי, לא במחיקה מוחלטת. אבל הכיוון ברור. לפאיה מציינת שבעבר מיומנויות שמרו על ערכן כחמש שנים, וכיום רבות מתיישנות בתוך שנתיים.
Eitan Abramson
הנתון השני מגיע ממאמר של ספקית הכשרה, לכן צריך להתייחס אליו כאינדיקציה.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
אז התואר לא מת, הוא פשוט לא קו הסיום. הוא השלב הראשון. יחידות לימוד שמתוכננות יחד עם התעשייה, עדכונים קצרים ובוגרים שחוזרים כל כמה שנים.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
כשאני אומרת למידה לאורך החיים, אני לא מתכוונת שכל בוגר צריך לחזור מיד לתואר שלם. אפשר לחשוב על מסלולים שונים לצרכים שונים. אדם אחד צריך לרענן יסודות, אחרת רוצה להתנסות בכלי חדש, ומישהו אחר שוקל מעבר לתפקיד שדורש הכשרה עמוקה יותר.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
התפקיד של המוסד הוא לעזור לאדם להבין איזו אפשרות מתאימה למטרה שלו, ולא רק למכור לו עוד קורס. בשביל זה צריך לדבר גם עם הבוגרים וגם עם המעסיקים, ולהכיר בכך שאנשים עובדים, מטפלים במשפחות ומגיעים עם ניסיון קודם.
בני פלומן (עברית)
גל, בואי נרד לרמת תוכנית הלימודים. ראש חוג שומע אותנו עכשיו ושואל: האם לפתוח תואר חדש, או לשדרג את מה שכבר קיים? תני לנו דוגמאות שאפשר לקחת לדיון בישיבת סגל.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
נתחיל בשדרוג תואר קיים במנהל עסקים. לא חייבים להוסיף רק קורס מבוא לבינה מלאכותית. אפשר לשלב בקורס שיווק ניתוח נתונים, בקורס תפעול מיפוי תהליך, ובקורס אסטרטגיה החלטה שמבוססת על מידע חלקי. אלה הצעות לתכנון, לא תיאור של תוכנית קיימת.
בני פלומן (עברית)
אבל אם כל מרצה מוסיף תרגיל משלו, איך מוודאים שזה לא נשאר אוסף יוזמות בלי חיבור?
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
זו האחריות של ראש התוכנית. מגדירים יחד מה הסטודנט צריך לתרגל ואיפה. למשל, שימוש בבינה מלאכותית לצד בדיקת מקורות והסבר של ההמלצה. ואז בודקים את איכות הניתוח ואת ההסבר בעל פה, לא רק את המסמך הסופי.
Eitan Abramson
ומה לגבי תחום שאינו ניהול? למשל, תוכנית בהנדסה יכולה לשלב פרויקט עם ארגון שבו הסטודנטים בוחנים בעיה טכנית לצד מגבלות תפעוליות וצורכי משתמשים. הם יציגו חלופות, יסבירו אילו נתונים חסרים ויבדקו את הפתרון עם השותף.
בני פלומן (עברית)
כלומר לא עוד קורס שנקרא כישורי העתיד וזהו. לוקחים קורס מקצועי שכבר קיים, משנים משימה ומשנים את מה שבודקים. אבל מי בודק שהמרצה והשותף מהתעשייה באמת יודעים מה מצופה מהם?
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
ראש התוכנית צריך להגדיר מראש תוצרי למידה, אחריות ומשוב. המרצה אחראי להערכה האקדמית, והשותף מסביר את הבעיה ומגיב לפתרונות. מתחילים בפיילוט בקורס אחד, בודקים עם הסטודנטים והסגל מה עבד, ורק אז מחליטים אם להרחיב.
בני פלומן (עברית)
ועכשיו מסלול חדש. לא רק לשים את המילה בינה מלאכותית בכותרת. איזה שילוב היית מציעה לבחון?
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
אפשר לבחון התמחות שמשלבת מערכות מידע עם הבנת תהליכים ארגוניים והטמעת טכנולוגיה. הסטודנטים ילמדו למפות תהליך, להבין נתונים ומגבלות, לשוחח עם משתמשים ולהציג תוכנית יישום. זה רעיון לתכנון, לא המלצה להקים מסלול בלי בדיקת צורך ויכולת מוסדית.
בני פלומן (עברית)
רגע, למה לפתוח התמחות חדשה? אולי זה נשמע טוב באתר, אבל אפשר ללמד את כל זה בתוך התארים שכבר יש לנו.
Eitan Abramson
זו התנגדות מוצדקת. התמחות חדשה אינה ברירת מחדל. קודם בודקים אם אפשר להשיג את אותה מטרה בקורסים קיימים, מי ילמד והאם יש שותפים. אם מחליטים לפתח מסלול, אפשר להעריך אותו גם באמצעות פרויקט שבו הצוות מציג חלופות, סיכונים ואחריות.
בני פלומן (עברית)
ומה עם בוגר שכבר עובד ולא יכול לחזור לתואר מלא? איך הופכים למידה לאורך החיים להצעה אמיתית ולא לעוד סיסמה?
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
אפשר לתכנן יחידות לימוד קצרות סביב צורך מוגדר. למשל, עובד שרוצה לשפר תהליך במחלקה יביא מקרה מהעבודה, ילמד למפות אותו, יבחן שימוש אפשרי בכלי ויציג המלצה. המרצה והעמיתים יתנו משוב, ואם המעסיק שותף, גם הוא יוכל להגיב.
Eitan Abramson
ולפני שמפרסמים, מבררים למי היחידה מתאימה, איזה ידע קודם נדרש, מה המשתתפים יִלְמְדוּ ואיך מעריכים את היישום. חשוב גם לתאם זמן ללמידה ולשמור על מידע רגיש. השלמת יחידה כזו לא מבטיחה קידום או משרה חדשה.
בני פלומן (עברית)
אז יש לנו שלוש אפשרויות לבחינה: לשדרג קורסים בתוך תואר קיים, לתכנן התמחות משולבת, או לבנות יחידות ממוקדות לעובדים. בכל אחת השאלה היא אותה שאלה: מה הלומד יעשה בפועל, מי ייתן לו משוב, ואיך נדע מה הוא למד?
בני פלומן (עברית)
וזה מחזיר אותי לשאלת ההבטחה. כשמוסד אומר לבוגר שהקורס יכין אותו לעתיד, מה בדיוק מובטח? אני מעדיף לשמוע משהו מדויק: אלה הנושאים שנִלְמַד בקורס, זה סוג התרגול, זה המשוב שתקבל, ואלה הדברים שהתוכנית אינה יכולה להבטיח. בלי הבטחה אוטומטית למשרה ובלי להפחיד אנשים שהידע שלהם חסר ערך.
בני פלומן (עברית)
שקיפות כזאת גם עוזרת לבוגר לבחור וגם מחייבת את המוסד לחשוב על התוצאה הרצויה. ואם המעסיק מעורב, שישתתף גם בהגדרת הבעיה וגם במתן משוב, לא רק יופיע בלוגו.
Eitan Abramson
ואפשר למדוד בכמה אופנים, בזהירות. האם המשתתפים השלימו תרגול? האם הם קיבלו הזדמנות להשתמש במה שלמדו? האם מעסיקים ובוגרים חזרו לשתף פעולה? אם בודקים תעסוקה או מעבר לתפקיד חדש, חשוב להכיר בכך שקשה לייחס תוצאה לקורס לבדו.
Eitan Abramson
יש ניסיון קודם, מצב שוק והחלטות של אנשים וארגונים. מדידה מועילה לא חייבת להעמיד פנים שהכול נגרם מהתוכנית. היא יכולה לעזור לשאול איפה המשתתפים מתקשים, מי אינו מגיע מלכתחילה ומה צריך לשפר.
בני פלומן (עברית)
גם נתוני המעסיקים מצביעים בכיוון הזה. שמונים וחמישה אחוזים מהמעסיקים מתכננים לתת עדיפות לשדרוג מיומנויות העובדים. שבעים אחוזים מצפים לגייס אנשים עם מיומנויות חדשות.
בני פלומן (עברית)
ארבעים אחוזים מתכננים לצמצם כוח אדם שמיומנויותיו הופכות פחות רלוונטיות. חמישים אחוזים מתכננים להעביר עובדים מתפקידים שנמצאים בירידה לתפקידים שצומחים.
Eitan Abramson
תסתכלו על התמהיל הזה. לשדרג מיומנויות, לגייס, לצמצם ולהעביר תפקידים, הכול ביחד. מעסיקים יעשו את כל הארבעה, וגורלו של העובד מושפע מהאפשרות שהמעסיק בוחר. לאוניברסיטה שרק מוכרת תעודה יש מעט מאוד השפעה על כך.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
ולכן השותפות חשובה. מעסיקים אומרים שכוח העבודה צריך חשיבה אנליטית, מערכתית ויצירתית. מצוין, אז בואו נתכנן יחד את מקרי הלימוד. נשתמש בנתונים שלהם, במגבלות המורכבות שלהם ובשרשראות האישור האמיתיות שלהם. ניתן לסטודנטים לחוות גם את ההמתנה להחלטה.
בני פלומן (עברית)
בואו ניקח את זה לתוכנית פעולה. נניח שמחר בבוקר ראש מכללה מכנסת דיקנים ומנהלי תוכניות. מה הדבר הראשון שהיא צריכה לשאול? לא איזה כלי חדש נרכוש ולא איזה כנס נעשה, אלא מה אנחנו רוצים שהבוגר יהיה מסוגל לעשות. ואז נבדוק איפה הוא מתנסה בזה במהלך התואר.
בני פלומן (עברית)
אם התשובה היא רק בקורס בחירה בשנה האחרונה, אולי יש פער בין ההבטחה לבין המסלול. אני מציע גם להזמין לשיחה מישהו שמעסיק בוגרים ומישהו שסיים לאחרונה. לא כדי לתת להם לכתוב את כל התוכנית, אלא כדי להבין איפה ההכשרה פוגשת את המציאות.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
ואני הייתי בונה מפה פשוטה. בצד אחד מיומנויות ותוצאות למידה שהתוכנית כבר התחייבה להן. בצד השני הקורסים והמשימות שבהם מתרגלים ומעריכים אותן. איפה יש חזרות מועילות ואיפה יש חור? אחר כך בוחרים שינוי שאפשר לנסות, למשל לשלב שיחה עם שותף חיצוני או להוסיף שלב של בדיקת תוצאה שנוצרה בכלי.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
לא חייבים להפוך את כל התואר בבת אחת. אבל כן צריך לקבוע מי מלווה את השינוי, איך נותנים לסגל זמן ומה נחשב ללמידה שאפשר לבחון בסוף.
Eitan Abramson
מהצד של המעסיק, הייתי מבקש למפות תהליך אחד ולא להתחיל בסיסמה כללית על טרנספורמציה. מי מבצע כל שלב? איזה מידע נדרש? איפה יכולה להתרחש טעות ומה ההשלכות? איזו החלטה צריכה להישאר אצל אדם, ומי מוסמך לקבל אותה?
Eitan Abramson
אחר כך אפשר לשקול איפה כלי עשוי לסייע, ואיך בודקים את התוצאה לפני הרחבה. זה לא אומר שכל הטמעה חייבת להיראות אותו דבר, וגם לא שכל תהליך מתאים לאוטומציה. זו פשוט דרך להפוך את הדיון ממירוץ אחר כלי לשיחה על אחריות ועל עבודה.
בני פלומן (עברית)
ולסטודנטים אני אומר: אל תחכו שיגידו לכם מה יהיה המקצוע המושלם של העתיד. קחו בעיה שאתם מכירים ושאלו איך הייתם ניגשים אליה. דברו עם מי שחוֹוֶה אותה. נסו להבין מה כבר ידוע ומה חסר. השתמשו בכלים כשזה מתאים, אבל שמרו לעצמכם את האחריות לבדוק ולהסביר.
בני פלומן (עברית)
הכינו תיק עבודות שמראה לא רק תוצאה סופית, אלא גם איך חשבתם ומה שיניתם בדרך. ואם לא הייתה לכם גישה לפרויקט עם חברה, אפשר להתחיל גם מתרגיל מדומיין שמסומן ככזה. העיקר שתדעו להבחין בין ניסיון אמיתי לבין הדגמה.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
ולסיום החלק הזה, אני רוצה להחזיר אותנו לשותפות. מכללה מביאה ידע, מסגרת למידה וסטודנטים. חברה מביאה בעיה, הקשר עסקי ואנשים שמכירים את העבודה. לכל צד יש גם מגבלות. לכן השותפות מתחילה בהקשבה, בהסכמה על ציפיות ובחלוקה ברורה של אחריות.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
אין טעם למדוד הכול רק לפי מספר הסטארטאפים שנוצרו, אבל גם לא מספיק לספור כמה אנשים נכנסו לאירוע. נרצה לדעת מה הסטודנטים למדו, מה השותפים קיבלו והאם יש סיבה להמשיך לעבוד יחד. אלה שאלות שונות שצריכות תשובות שונות.
בני פלומן (עברית)
הזכרנו קודם את ההמתנה להחלטות. גם זו מיומנות שאפשר לתרגל: מה עושים כשהתשובה תקועה בשרשרת מיילים ומישהו צריך לקדם אותה?
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
ואז תלמדו מה עושים עם זה. מעבירים את הנושא לדרג המתאים. מגדירים את הבחירה. מציעים המלצה עם מועד להחלטה.
Eitan Abramson
זו החלטה חדה יותר. להציג אפשרויות, לציין את הסיכון, להמליץ על אחת מהן ולקחת עליה אחריות.
Chapter 5
What Leaders Should Do Next
בני פלומן (עברית)
תנו לי לתת למנהלים משהו לעשות כבר ברבעון הזה. אחת: למנות אחראי לכל פרויקט ניסוי של בינה מלאכותית לפני שהוא מתחיל, ולתת לו סמכות להחליט. שתיים: לקבוע תאריך שבו פרויקט הניסוי עובר לשימוש בפועל או נסגר. דמו בלי מועד החלטה הוא הצגה.
Eitan Abramson
שלוש: כתבו את ההחלטות שעלולות לעכב אתכם: גישה לנתונים, סיכונים, סוגיות משפטיות וחיבור בין מערכות. את רוב העיכובים אפשר לצפות מראש. וארבע: תנו לעובדים מתחילים חשיפה אמיתית להחלטות האלה, לא רק למשימות הטיוטה שהכלים עושים היום.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
למנהלים באקדמיה יש לי רשימה קצרה יותר. הביאו בעיה אמיתית מהתעשייה לכל תוכנית, מדדו תוצאות מעבר להקמת סטארטאפים, למשל גיוסי עובדים, פיילוטים וביקורים חוזרים של מעסיקים, ולמדו סטודנטים להתמודד עם מצבים לא ברורים. ובבקשה, הגיע הזמן להיפרד מההאקתון עם הפיצה שאין אחריו שום המשך.
בני פלומן (עברית)
איפה אנחנו עדיין לא מסכימים? אני חושב שהתעשייה צריכה להוביל, כי היא מכירה את הכאב. את תגידי שהאקדמיה צריכה להוביל את הפדגוגיה.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
אני לא מסכימה שהתעשייה צריכה להוביל לבדה. היא מכירה את הצורך, אבל המוסד אחראי ללמידה רחבה ולא רק להכשרה לכלי מסוים. מצד שני, גם האקדמיה לא יכולה לתכנן במנותק. צריך להחליט יחד מי אחראי לכל חלק.
בני פלומן (עברית)
אני עדיין חושב שהמעסיק צריך להביא את הבעיה לשולחן. אבל אני מקבל שלא נכון לתת לו לקבוע לבדו מה מלמדים ואיך מעריכים.
Eitan Abramson
לסיכום, התחזית לגידול נטו במשרות אינה מבטיחה מעבר קל לכל עובד. האתגר המשותף למוסדות ולמעסיקים הוא ליצור הזדמנויות לפתח מיומנויות, לתרגל אותן ולהמשיך ללמוד גם כשהעבודה משתנה.
בני פלומן (עברית)
אז לכל מי שמאזין, השאלה היא מה אפשר לעשות כבר עכשיו כדי לפתח מיומנות ולתרגל אותה על בעיה אמיתית. גל ואיתן, תודה על השיחה ועל הרעיונות המעשיים.
ד"ר גל אשכנזי -אקדמיה תעשיה
תודה בני, ותודה איתן. היה תענוג לשוחח, ולהתראות לכולם.
Eitan Abramson
תודה לשניכם, ותודה למאזינים. להתראות.
בני פלומן (עברית)
ותודה לכם שהייתם איתנו. נתראה בפרק הבא, ולהתראות.