מדברים השכלה גבוהה
All Episodes
מי לומד בחו״ל ומה עושה כל צד כדי לגייס אותו

מי לומד בחו״ל ומה עושה כל צד כדי לגייס אותו

0:00|0:00

מי לומד בחו״ל, באילו תחומים ובאילו קהילות, ומה עושים מוסדות בישראל ובחו״ל כדי למשוך סטודנטים? הפרק מתאר את התמונה כפי שעולה מהנתונים הזמינים, ללא נקיטת עמדה.

בפרק:

  • נתוני OECD והלמ״ס על לימודים בחו״ל ועל הרשמה בישראל, ומה הם אומרים ומה לא.
  • רפואה, מקצועות הבריאות והחברה הערבית: ירדן, ג׳נין, מזרח אירופה ואיטליה, ורישוי משרד הבריאות.
  • קפריסין, סין ויפן: מה ידוע, ומה עדיין חסר.
  • דוגמאות לשיווק אפקטיבי של מוסדות בחו״ל, ושל אוניברסיטת רייכמן כמוסד ישראלי שמגייס סטודנטים בינלאומיים.
  • שאלות לשיקול דעת, ותוכנית בדיקה של שלושים ימים.

Chapter 1

Imported Transcript

בני פלומן (עברית)

ברוכים הבאים ל״מדברים השכלה גבוהה״. אני בני פלומן, יועץ שיווק ובונה מנועי צמיחה בהשכלה גבוהה. איתי מיכל ארז, מומחית לאסטרטגיה שיווקית למוסדות השכלה. ואיתנו דניאל ריד, מומחה לשיווק בינלאומי של אוניברסיטאות. אני בונה מנועי צמיחה במוסדות אקדמיים, וגם בונה ומשפר מערכי שיווק ומכירות. ומיכל ממוקדת ביעוץ אסטרטגי שיווקי. הערה לפני שמתחילים: דניאל מבין עברית מצוין, ומדבר אותה עם אקצנט אמריקאי, קצת כמו עולה חדש. אבל החלטנו שהכל יתנהל בעברית. נכון, דניאל?

Daniel Reed

נכון. אני מבין הכל, והאקצנט שלי... אמריקאי. what can I do. לפעמים אני מחפש מילה, you know, אבל אתם תבינו אותי, ואני מבטיח שנדבר עברית.

בני פלומן (עברית)

מצוין. אז הדילמה. אני יושב בחדר הנהלה של מכללה. מנהל התוכנית אומר: ״ירדנו בהרשמה, הם הולכים ללמוד בחו״ל.״ ואני שואל אותו מיד: מי זה ״הם״? איזה חוג, איזה תואר, איזו קהילה, ואיזה דרכון יש להם ביד? בדרך כלל מקבלים שתיקה. אז הטענה שלנו היום פשוטה ולא נוחה: אין סטודנט ישראלי אחד, ואין תחרות בינלאומית אחת. מיכל, תתחילי בנתון הראשון.

מיכל ארז

הנתון הראשון בא מ OECD, מתוך הדוח על ישראל בפרסום Education at a Glance אלפיים עשרים ושש. בשנת אלפיים עשרים וארבע כארבעה אחוזים מהסטודנטים הישראלים לתארים אקדמיים לומדים מחוץ לישראל. הממוצע ב OECD הוא שישה אחוזים. אז ברמה הכללית ישראל לא בולטת כמדינה שבורחת מהמערכת שלה.

בני פלומן (עברית)

רגע, ארבעה אחוזים, פחות מהממוצע. אז מה הבעיה? זה נשמע לי מצוין.

מיכל ארז

זה נתון שמרגיע הנהלות, ובדיוק בגלל זה הוא מסוכן. ממוצע ארצי לא אומר לכם כלום על החוג שלכם. אם אתם לא יודעים איפה ההדלפה מרוכזת, אתם לא יודעים כמה אתם פגיעים.

בני פלומן (עברית)

והנתון השני?

מיכל ארז

אותו דוח, אותה שנה: שלושת היעדים המובילים של ישראלים בחו״ל. ירדן, אחד עשר אחוזים. ארצות הברית, אחד עשר אחוזים. גרמניה, עשרה אחוזים. ירדן באותה שורה עם ארצות הברית.

Daniel Reed

Look, זה הנתון שאני אוהב. כשאני חושב על מוסדות זרים, אני חושב על אמריקה, אירופה, אולי אסיה. אבל פה, actually, יעד מוביל הוא מדינה שנמצאת בטווח נסיעה של שעות. אין פה סיפור אחד של ״לימודים בחו״ל״. יש לפחות שני סיפורים really different, ואולי שלושה.

בני פלומן (עברית)

רגע, דניאל, אל תרוץ. לפני שמסיקים, אני רוצה לדעת מה הנתון הזה לא אומר. הוא לא אומר כמה ערבים נמצאים בו, נכון?

מיכל ארז

נכון, וצריך להיות זהירים. ה OECD מדווח על יעדים ולא על קהילות. אין בידינו פילוח של הלומדים בחו״ל לפי חברה ערבית, בדואית או יהודית. ואנחנו לא נשתמש בנתוני הלמ״ס על ערבים שלומדים בישראל כתחליף. הם מודדים אוכלוסייה אחרת. אבל כשרואים ירדן בצמרת, ההשערה שהיא קשורה לניידות אזורית היא סבירה. השערה, לא ממצא.

Daniel Reed

מיכל, אפשר לשאול? מה היית צריכה לראות כדי להפוך את ה hypothesis לממצא?

מיכל ארז

פילוח של הלומדים לפי קהילה ולפי יעד, ושאלה ישירה למועמדים עצמם: למה ירדן ולא מוסד בארץ. בלי זה זו השערה.

בני פלומן (עברית)

טוב. אז הפרק הזה בנוי לפי השאלה: מי לומד בחו״ל, באילו תחומים ומאילו קהילות, ומה עושה כל צד כדי למשוך סטודנטים, מוסדות בחו״ל ומוסדות בישראל. נסיים בשאלות לשיקול דעתכם. מתחילים בגודל התופעה.

מיכל ארז

בואו נסדר את המספרים בלי לחבר דברים שלא מתחברים. לפי OECD, שיעור היוצאים לחו״ל עומד על ארבעה אחוזים בשנת אלפיים עשרים וארבע, עלייה של נקודת אחוז אחת בין אלפיים וחמש עשרה לאלפיים עשרים וארבע. זה שיעור מתוך כלל הסטודנטים הלאומיים, בין אם הם לומדים בארץ ובין אם בחו״ל. זה לא מספר המתחילים החדשים בכל שנה, וזה לא מספר המועמדים שהתלבטו. זה צילום של כלל הלומדים.

Daniel Reed

Right, וזה בדיוק מה שאנשים מפספסים. הם קוראים snapshot כאילו הוא סרט, a movie.

מיכל ארז

ובנוסף, הנכנסים לישראל: שלושה אחוזים בלבד, לעומת שנים עשר אחוזים בממוצע ב OECD. ישראל שולחת יותר ממה שהיא קולטת.

בני פלומן (עברית)

אז איך זה מתיישב עם מה שאני שומע בשטח? שמנהלים אומרים לי שהם מרגישים את התחרות בכל מקום.

מיכל ארז

כי ארבעה אחוזים שמפוזרים בצורה אחידה בין כל החוגים הם רעש, ובצורה מרוכזת הם משבר. יש גם שאלה שצריך לשאול ביושר: האם ישראלי עם אזרחות נוספת שנרשם במדינת היעד נספר כישראלי? יש טענות לתת ספירה. אנחנו לא יכולים לקבוע את זה בלי לבדוק את שיטת הרישום, ולא בדקנו אותה עד הסוף. אז אני אומרת: זו שאלה פתוחה. לא נציג אומדן מומצא.

Daniel Reed

אני יכול להוסיף מהצד של מוסדות זרים. אצלם ה... registration הוא לפי מסמכים. אם ישראלי נרשם עם דרכון אירופי כמו אזרח מקומי, ה system שלהם לא יסמן אותו כישראלי. I mean, אני לא אומר שזה מה שקורה בנתוני OECD. אני אומר שזו שאלה שצריך לשאול את הגוף המדווח, לפני שבונים עליה אסטרטגיה.

בני פלומן (עברית)

הבנתי. אז התמונה: מספר מוחלט שלא מכסה הכל, יעדים שמפתיעים, ושאלת מדידה פתוחה. עכשיו הצד של ישראל. מה קורה בתוך המערכת? מיכל, הלמ״ס.

מיכל ארז

הלמ״ס, הודעה מארבעה עשר באוקטובר אלפיים עשרים ושש, לשנת הלימודים אלפיים עשרים וחמש עד אלפיים עשרים ושש. שלוש מאות חמישים ושישה אלף ושמונה מאות סטודנטים לתואר אקדמי, כולל ארבעים ושבעה אלף ושש מאות בתואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה. עלייה של שניים וארבע עשיריות האחוז.

בני פלומן (עברית)

עלייה של שניים וארבע עשיריות האחוז? זה נשמע שקט. איפה הסיפור?

מיכל ארז

והסיפור נמצא בפירוט. המכללות הלא מתוקצבות עלו בתשעה ושש עשיריות האחוז, לחמישים וארבעה אלף שמונים ושניים סטודנטים. המכללות המתוקצבות ירדו בשניים וחצי אחוזים, לשישים ושישה אלף שבעים ושמונה. האוניברסיטאות עלו באחוז אחד ועשירית האחוז, למאה ארבעים ושבעה אלף עשרים וחמישה.

בני פלומן (עברית)

רגע, מיכל, זה אומר שהגידול בעיקר במכללות הלא מתוקצבות, שגובות שכר לימוד מלא. מה זה אומר על התחרות מול חו״ל?

מיכל ארז

זה אומר שיש ביקוש לתארים שמשלמים עליהם, ושהמועמד כבר מוכן לשלם. אבל אני לא אסיק מזה שאין תחרות בינלאומית.

בני פלומן (עברית)

טוב, אז איפה התחרות כן נמצאת? תני לי משהו שאפשר לעבוד איתו.

מיכל ארז

יש כאן נתון נוסף מ OECD: ההוצאה הממשלתית לסטודנט בתואר ראשון ומעלה בישראל הייתה שבעת אלפים שמונה מאות שמונים וחמישה דולר באלפיים עשרים ושלוש, והיא כיסתה שלושים ושמונה אחוזים מכלל ההוצאה לסטודנט. בממוצע OECD זה שישה עשר אלף ארבע מאות וחמישה דולר, שישים ושמונה אחוזים. כלומר, חלק גדול יותר מהעלות בישראל נופל על הסטודנט. זה משנה את ההשוואה: כשהמועמד משווה שכר לימוד, הוא משווה מול מערכת שבה גם בארץ הוא משלם חלק גדול. אני מדגישה: זה הסבר אפשרי, לא הוכחה סיבתית.

Daniel Reed

וזה really interesting מהצד שלי. מוסדות בחו״ל שמתחרים על ישראלים אומרים: ״אנחנו לא יקרים יותר, ולפעמים אנחנו זולים יותר.״ אבל אני בודק תמיד: זולים יותר, compared to whom? עבור מי? עם איזה דרכון?

בני פלומן (עברית)

נשמור את השאלה הזאת לפרק הדרכונים. עוד דבר, מיכל, לפני שעוברים: מה חסר לנו כאן?

מיכל ארז

חסר לנו פילוח עדכני של הלומדים בחו״ל לפי קהילה ותחום, ומספר המועמדים שנדחו בישראל בכל תחום. בלי המכנה הזה אי אפשר להגיד אם הבעיה היא היעדר מקום, תנאי קבלה, הצעה חלשה או החלטה מודעת לבחור חלופה. ואנחנו נגיד את זה בפה מלא: זה פער מידע, לא פרט שולי.

בני פלומן (עברית)

עכשיו לתחומים. אני אתחיל מהכי חם: רפואה. מיכל, מה הנתונים?

מיכל ארז

בשנת הלימודים אלפיים עשרים וחמש עד אלפיים עשרים ושש למדו בישראל אלפיים שמונה מאות עשרים ושישה סטודנטים לתואר ראשון ברפואה, עלייה של עשרה ושש עשיריות האחוז, כלומר תוספת של מאתיים שבעים ושניים סטודנטים. ועוד שלושת אלפים תשע מאות שישים וחמישה בתואר שני ברפואה, עלייה של חמישה ושבע עשיריות האחוז. כל הארץ. כל הנתונים מהלמ״ס. לפי הערכות, הביקוש עולה על ההיצע בהרבה, וציוני הסף גבוהים מאוד.

בני פלומן (עברית)

רגע, מי אומר שהביקוש עולה על ההיצע בהרבה? מי מודד את זה?

מיכל ארז

אין לנו מספר רשמי של המועמדים, ולכן אני לא אציג יחס. אבל המבנה ברור: בתחום הזה, חלק מהמועמדים לא נדחים כי אינם מוכשרים. הם פוגשים תקרה של מקומות הכשרה.

בני פלומן (עברית)

וזו תחרות מסוג מיוחד, כי המועמד בעצם לא בחר בחו״ל. נכון?

מיכל ארז

לרבים, כן. זו תחרות של היעדר אלטרנטיבה בארץ. וכאן נכנס עניין הרישוי, שחשוב להבדיל בו בין הכרה אקדמית, הכרה לצורכי שכר ורישוי מקצועי.

Daniel Reed

רגע, כלומר תואר מוכר לא אומר שיש רישיון?

מיכל ארז

לפי משרד הבריאות, מי שרוצה לעסוק ברפואה בישראל חייב להחזיק ברישיון מהמשרד. בוגרי הארץ: הפקולטות מעבירות את המידע ישירות למשרד, ויש סטאז׳ שהחל מאוגוסט אלפיים עשרים וחמש הוא תשעה חודשים ברצף. לבוגרי חו״ל יש מסלול נפרד, והמשרד מפרסם את ההכרה בבתי ספר ובמסלולי לימוד בחו״ל. אני לא נכנסת לפרטי המסלול, כי הם משתנים לפי מוסד ותוכנית, ורפורמת יציב צמצמה את רשימת המוסדות המוכרים. מי שמייעץ למועמד חייב לבדוק את הדף הרשמי של המשרד, מוסד אחר מוסד.

Daniel Reed

וזה, מבחינת שיווק בינלאומי, מקום risky. מוסד זר יכול להגיד ״אנחנו מוכרים״, ולהתכוון להכרה אקדמית באותה מדינה. אבל המועמד צריך את הרישוי בישראל. ההבדל הזה הוא ההבדל בין promise לבין proof.

מיכל ארז

ופה אני מסכימה, דניאל. בדיוק בגלל זה צריך לבדוק את הדף הרשמי של משרד הבריאות, מוסד אחר מוסד.

Daniel Reed

ובעיקר לבדוק, double check, לפני שמעבירים מקדמה, לא אחריה.

בני פלומן (עברית)

ומה זה אומר למוסד ישראלי? האם מחסור במקומות הוא משהו שקמפיין יכול לפתור?

מיכל ארז

בדיוק. יש הבדל בין בעיית שיווק לבין מגבלה בתוכנית. אם ההיצע מוגבל על ידי בתי חולים, ועדות ותקציב, מסר שיווקי לא משנה אותו. מה שמוסדות עושים בפועל במצב כזה הוא לבנות מסלולי הכנה, לגבש שותפויות ולקבל החלטות הנהלה, בכפוף לאישורים ולכדאיות. וזה שונה מכוונון קמפיין.

בני פלומן (עברית)

טוב, התחום השני. מקצועות הבריאות, רוקחות, סיעוד, פיזיותרפיה. כאן לא כל התמונה זהה לרפואה, נכון?

מיכל ארז

נכון, וזה חשוב. בישראל למדו בשנת הלימודים אלפיים עשרים וחמש עד אלפיים עשרים ושש ארבעה עשר אלף שמונה מאות שישים ואחד סטודנטים לתואר ראשון במקצועות הבריאות. זה לא תחום חסום כמו רפואה. ובחברה הערבית יש בו ייצוג גבוה: תשעה ועשירית האחוז מהסטודנטים הערבים לתואר ראשון לומדים מקצועות בריאות, לעומת שישה ועשירית האחוז בקרב יהודים ואחרים. ברפואה זה הפוך: שבע עשיריות האחוז מהערבים לתואר ראשון, לעומת אחד וחצי אחוזים. וכמובן, כל אחד מהמקצועות בבריאות הוא עולם בפני עצמו, וכדאי לבדוק כל אחד בנפרד.

בני פלומן (עברית)

אז איפה נכנסת התחרות מירדן?

מיכל ארז

לפי המקורות שמצאנו, מוסדות בירדן והאוניברסיטה הערבית האמריקאית בג׳נין הם חלופות מבוקשות, בטענה של הוראה בערבית, סביבה תרבותית מוכרת וקבלה שמבוססת על ציוני בגרות בלי פסיכומטרי ישראלי. שוב: אלה השערות לבדיקה במחקר ובשיחות עם מועמדים, לא הסבר אוטומטי להחלטה של כל אחד.

Daniel Reed

וזה exactly מה שאני אומר על מוסדות זרים. אין ירדן אחת. יש מוסדות שונים ומועמדים שונים.

מיכל ארז

וחשוב לא לשטח: החברה הערבית אינה מקשה אחת. מוסלמים, נוצרים ודרוזים, גליל ומשולש ונגב, נשים וגברים, כל אחד פוגש חסמים אחרים.

בני פלומן (עברית)

אני רוצה שתעצרו רגע ותשמעו מקרה מתועד. מחקר של מרכז אדווה, שפורסם ב״זמן ישראל״ ביוני אלפיים עשרים ושש, ראיין ארבע עשרה סטודנטיות ערביות למקצועות הבריאות. שבע לומדות במוסדות בישראל ושבע באוניברסיטת אן נג׳אח בשכם. למשתתפות הובטחה אנונימיות, ולכן גם אנחנו לא נציין שמות.

מיכל ארז

אחת מהן, שלומדת רוקחות, אמרה שלא רצתה לחזור על הפסיכומטרי, כי אין לה סיכוי להתקבל לרפואה בישראל. אחרת סיפרה שהציון הנמוך שלה בפסיכומטרי גרם לה לתסכול, ולכן ויתרה על שיפור הציון והתחילה לחפש חלופות.

בני פלומן (עברית)

כלומר, לא חסר להן רצון ללמוד. חסר שער כניסה?

מיכל ארז

לפי המחקר, ברשות הפלסטינית הדרישה העיקרית היא תעודת בגרות איכותית. והוא מוסיף ששם הלימודים יקרים יותר, בלי מלגות לסטודנטיות מישראל, ועם סיכונים ביטחוניים ומחסומים. בין אלפיים ועשר לאלפיים ועשרים מספר הצעירים הערבים שלמדו ברשות גדל פי אחד עשר, משש מאות שבעה עשר לששת אלפים שמונה מאות שמונים ושבעה, ורובם נשים. אלה עדויות של ארבע עשרה נשים, לא סטטיסטיקה על כולן.

Daniel Reed

ומהצד של המוסדות שם: בכתבה של תאגיד השידור כאן, מנובמבר אלפיים עשרים ואחת, דווח שבאוניברסיטה הערבית האמריקאית בג׳נין למדו כשישה אלף אזרחי ישראל, מתוך כאחד עשר אלף סטודנטים. הסיבה המרכזית שצוינה: היעדר דרישת פסיכומטרי. זה נתון בן כמה שנים, ולכן צריך לעשות recheck. ומה המוסד הישראלי יודע על מועמדת כזאת? כמעט כלום. היא מתעניינת, והפנייה שלה נשמרת כ lead. אף אחד לא שואל אותה: ״האם הפסיכומטרי הוא החסם? האם זו העברית? האם זה הכסף? האם זו המשפחה?״

בני פלומן (עברית)

וזה המקום שבו אני שואל: מי לוקח על זה אחריות? כי מי שיענה לה צריך לדבר ערבית, להכיר את האזור, ולהציע משהו אמיתי, לא שיחת מכירה.

מיכל ארז

התמונה כאן לא שיווקית בעיקרה. לפי העדויות, החסם הוא שפתי ומבחני, ולכן מה שמוסדות בונים בדרך כלל הוא מכינה ייעודית, מעטפת קליטה ותוכנית ליווי לשנה א׳. את זה מחליטה הנהלה וראש חוג, ולא מנהל קמפיין. ובנגב יש גם שאלות של מרחק, תחבורה, מגורים ומימון. ושוב, זה לבדיקה, לא להנחה. ומדד אפשרי להתקדמות: האם מועמדת כזאת סיימה הגשת מועמדות, ולא כמה לחצו על המודעה.

בני פלומן (עברית)

עוד נקודה לפני שנעבור. מקצועות אחרים: הנדסה, מחשבים. שם מה קורה?

מיכל ארז

בהנדסה ואדריכלות למדו שלושים ותשעה אלף תשע מאות עשרים ושלוש סטודנטים לתואר ראשון, כמעט בלי שינוי. במקצועות STEM בסך הכל שישים ותשעה אלף חמש מאות ארבעה עשר, ירידה של אחד ותשע עשיריות האחוז. אין כאן סיפור של היעדר מקומות. התחרות היא על תואר שני, על התמחות מחקרית, על קשרים בינלאומיים וקריירה, ולא על אותו מועמד שמגייסת מכללה לתואר ראשון. ובעסקים: עשרים וחמישה אלף מאתיים עשרים ושמונה לתואר ראשון, ובתואר שני עלייה של חמישה אחוזים. שם התחרות מול חו״ל היא על גמישות, לימוד באנגלית ותוכניות מקוונות לצד עבודה.

בני פלומן (עברית)

עכשיו הציר שמבלבל את כולם: דרכון. דניאל, תסביר לנו,.

Daniel Reed

Okay. אני אתחיל ממה שכתוב באתר הרשמי של האיחוד האירופי, Your Europe. אזרח האיחוד שלומד במדינה חברה אחרת: אי אפשר לדרוש ממנו שכר לימוד גבוה יותר. והוא זכאי לאותן הקלות בשכר לימוד כמו אזרחי המדינה. אבל יש warning בולט: זה לא חל בהכרח על מלגות קיום והלוואות למחיה. מי שגר במדינה חמש שנים ויותר זכאי למענק קיום בתנאי אזרחים. ואם אין לו זכות שהייה, חלים כללים מיוחדים.

בני פלומן (עברית)

אז דרכון אירופי שווה לימודים בחינם בכל מקום? כי זה מה שאני שומע בכל מפגש הורים.

Daniel Reed

לא. שלושה דברים. אחד: האיחוד האירופי מדבר על שוויון בין אזרחי האיחוד. העלות עצמה תלויה במדינה. בחלק מהמדינות החינוך חינמי, ובאחרות הוא יקר. שניים: בריטניה אינה חלק מהאיחוד, ולכן אסור לקבץ אותה עם מדינות האיחוד. הכללים שם שונים. ושלושה, אני מצטרף לכללי הדיוק של מיכל: צריך לבדוק את המדינה ואת המוסד, לא את ה headline.

מיכל ארז

ועוד הבחנה חשובה: אזרחות היא לא תושבות, ולא אשרה, ולא היתר כניסה. כל אחד מאלה פותח דבר אחר. אשרת כניסה אינה זכות עבודה. וגם הערה לגבי המדידה: אין לנו נתון אמין על מספר בעלי האזרחות הכפולה בקרב המועמדים, ולכן לא נכניס אומדן. אנחנו יודעים רק שהקבוצה קיימת בכל קהילה.

בני פלומן (עברית)

מקרה בוחן שני, גם הוא מתועד, ומתחבר לרישוי: רפואה בחו״ל. משרד הבריאות פרסם במאי אלפיים עשרים וחמש את סיכום הרופאים החדשים לשנת אלפיים עשרים וארבע. הונפקו אלפיים שש מאות שלושים ושבעה רישיונות חדשים. מיכל, מי אלה?

מיכל ארז

בוגרי הארץ: שבע מאות ארבעים ושש. בוגרי חו״ל ממוסדות שאושרו ברפורמת יציב: שבע מאות שלושים ושבע. בוגרי חו״ל ממוסדות שלא אושרו: שמונה מאות ארבעים ושלוש. ועולים: שלוש מאות ואחת עשרה. כלומר, כשישים אחוזים מהרישיונות החדשים ניתנו לבוגרי חו״ל. ובתוך זה, ערבים ודרוזים הם שנים עשר אחוזים מבוגרי הארץ, שישים ושלושה אחוזים מהבוגרים ממוסדות מאושרים בחו״ל, ותשעים אחוזים מהבוגרים ממוסדות שלא אושרו. זה לא אומר מה הניע כל אחד מהם, אבל זה מראה היכן התחרות מול חו״ל כבר הפכה למסלול ההכשרה עצמו.

בני פלומן (עברית)

ואיפה המוסד הישראלי נכנס? מה עושה מוסד שרוצה שהמועמד יישאר אצלו?

Daniel Reed

המשרד עצמו מסביר שרפורמת יציב, שנכנסה לתוקף באלפיים ותשע עשרה לגבי מי שהתחילו אז ללמוד, צמצמה משמעותית את רשימת התוכניות בחו״ל שמוכרות לרישיון. הוא צופה ירידה במספר הבוגרים ממוסדות שלא אושרו החל מאלפיים עשרים ושש. ובמקביל, מספר הסטודנטים החדשים לרפואה בישראל עלה משמונה מאות עשרים ושלושה באלפיים ועשרים לאלף מאתיים שמונים ושישה באלפיים עשרים וארבע, וה target של הממשלה הוא אלף שבע מאות באלפיים עשרים ושבע.

בני פלומן (עברית)

קדימה, לא עוד נתונים. מה זה אומר בפועל על השיווק?

Daniel Reed

So, מה שרואים בנתונים: מי שמשווק בחו״ל נדרש להציג הכרה, ומי שמשווק בישראל נדרש להתייחס לשאלה כמה מקומות ייפתחו באמת. זו קריאה של הנתונים, לא proof לגבי ההחלטות של מועמדים.

מיכל ארז

וכאן אפשר למדוד: האם המועמד קיבל מהמוסד פירוט של עלות כוללת ושל מסלול התנסות, או רק הנחה. הנחה היא כלי קמפיין, והשאלה היא אם זה מה שהמועמד מחפש.

Daniel Reed

השאלה פתוחה, I agree. אבל מה עם העלויות עצמן? יש כאן כמה מקורות.

מיכל ארז

ואני רוצה גם להגיד משהו על השוואות עלות. משרד הבריאות כותב שהעלות במוסדות מאושרים ואיכותיים בחו״ל יכולה להגיע לחצי מיליון שקל לתואר. הכתבה על ג׳נין דיברה על תארים בין שלושים לשבעים אלף שקל ויותר, ושכר לימוד שעולה ככל שממוצע הבגרות נמוך יותר. אלה מקורות שונים ושנים שונות, ולכן אני מתייחסת אליהם כסדרי גודל להמחשה, לא כמחירון. מי שבונה החלטה על המספרים האלה, שיבדוק מסלול אחד אמיתי עם מחירון עדכני.

בני פלומן (עברית)

נקודה אחרונה לפרק הזה. מי מקבל את ההחלטה? כי אם המועמד בן שמונה עשרה, המשפחה מממנת, ואולי גם משפיעה על היעד.

מיכל ארז

נכון. המשפחה היא חלק מההחלטה, במיוחד כשיש עלות גבוהה או מרחק. ולכן שאלות מעקב אפשריות כוללות: מי מממן, מה הסיכון שהם רואים, ואיזה מידע חסר להם. ואנחנו לא מסיקים מהשם או מהמראה של אדם מה הדרכון, הדת או היכולת הכלכלית שלו. שואלים.

בני פלומן (עברית)

לפני שעוברים לצד של המוסדות הזרים, אני רוצה לפתוח את המפה. עד עכשיו דיברנו הרבה על רפואה, ירדן וג׳נין. אבל מנהלי תוכניות שואלים אותי על קפריסין, על מזרח אירופה, ואפילו על סין ויפן. דניאל, מה אתה יודע?

Daniel Reed

אני אתחיל ממה שיש, ואחר כך ממה שאין. First, מזרח אירופה. לפי אתר של חברת ייעוץ ללימודי רפואה, כשש מאות ישראלים ניגשים בכל שנה ללימודי רפואה בחו״ל, ורבים בוחרים באירופה. במזרח אירופה הלימודים באנגלית, בהונגריה, ברומניה, בצ׳כיה ועוד. האתר מדבר על כאלף ישראלים בהונגריה, ועל עשרות בודדות בצ׳כיה. זה מקור שיווקי, ולכן אני מציג את זה כתמונה ולא כ count. ובכל מקרה, צריך לבדוק אם המוסד ברשימה של משרד הבריאות.

מיכל ארז

ומה שמעניין אותי כאן הוא המבנה הכלכלי, לפי אותו מקור. במזרח אירופה שכר הלימוד גבוה יחסית, בין ארבעת אלפים לחמישה עשר אלף יורו בשנה, אבל המחיה זולה, בערך ארבע מאות יורו בחודש. במערב אירופה זה הפוך: שכר לימוד של כאלף יורו, ומחיה יקרה. לכן מועמד שמשווה רק שכר לימוד משווה לא נכון. חשוב להשוות עלות כוללת. ושוב, אלה נתונים מאתר של חברת ייעוץ, ויש לאמת אותם מול המוסד.

Daniel Reed

ואם זה רפואה, חוזרים שוב לרשימה של משרד הבריאות. מחיר נמוך על מוסד שלא מוכר הוא לא חיסכון, הוא risk.

בני פלומן (עברית)

ומי שמבין רק מחיר לא מבין איך המשפחה מחשבת. אבל רפואה זה רק חלק מהתמונה. מיכל, מה עם שאר התחומים?

מיכל ארז

אחת החברות שמייעצות ללימודים בחו״ל מציגה את הביקוש כך: בתואר ראשון, ניהול עסקים, עיצוב ורפואה. בתואר שני, ניהול, משפטים ותקשורת. בין התארים המבוקשים אצלה: אדריכלות ועיצוב באיטליה ובגרמניה, ורפואה באיטליה ובגרמניה. היא מזכירה גם וטרינריה ועיצוב אופנה. שוב, זה מקור של גוף שמקבל תשלום ממוסדות בחו״ל, ולא מדד ביקוש. אבל הוא מזכיר שהתחרות היא לא רק על רפואה. ובתואר שני, בניהול, משפטים ותקשורת, ההשערה שלי היא שהמועמד הוא בוגר שעובד, ומשווה גמישות ולא תקרת מקומות. זו השערה לבדיקה.

Daniel Reed

ואם flexibility היא הקריטריון, אולי דווקא מוסד בישראל עם לימודי ערב יכול להתחרות. או שלא. אין לנו data.

מיכל ארז

בדיוק. זו שאלה לבדיקה, לא תשובה.

בני פלומן (עברית)

ומה עם קפריסין? כי אני שומע אותה הרבה.

Daniel Reed

כאן אני חייב להיות honest. מצאנו אזכור שיש בקפריסין מוסדות שמלמדים באנגלית, ובדף של משרד הבריאות, שעודכן ביולי אלפיים עשרים ושש, נכתב שאוניברסיטת ניקוסיה מוכרת רק לתוכנית בת חמש שנים, מסלול Graduate Entry. זה כמעט הכל. אין לנו מספר ישראלים, ואין מחירים ממקור אמין. אז אני לא אגיד שקפריסין היא trend. אני אגיד שהיא שאלה לבדיקה: האם היא מופיעה אצל המועמדים שלכם, ובאיזה תחום.

בני פלומן (עברית)

ומה עם סין ויפן? מיכל, יש משהו?

מיכל ארז

בסין מצאנו רק מידע על מלגות של ממשלת סין. בטקס באוגוסט אלפיים ושמונה עשרה קיבלו שישה עשר סטודנטים ישראלים מלגות כאלה, ומודעה של שגרירות סין מאלפיים וארבע עשרה מזכירה חמישה מקומות במלגה מלאה. זה מספר קטן מאוד, וזה לא מספר הלומדים בפועל. ביפן לא מצאנו כלום. ועוד נקודה: בדוח ה OECD שלושת היעדים המובילים היו ירדן, ארצות הברית וגרמניה. סין ויפן לא היו ביניהם. אז בלי נתונים נוספים, אנחנו לא ממציאים מגמה.

Daniel Reed

ובכל זאת, יעד קטן הוא לא יעד חסר חשיבות. הוא יכול להיות יעד של niche. מועמד שרוצה לבנות קריירה עסקית מול סין, או ללמוד תחום מסוים ביפן, לא מחפש את אותו דבר שמציעה מכללה בישראל. אני really לא יודע כמה כאלה יש. וזו בדיוק הסיבה לשאול אותם.

בני פלומן (עברית)

אז התמונה: מפה שונה לכל תחום ולכל יעד, ומה שהמועמדים עצמם אומרים הוא המידע שחסר.

בני פלומן (עברית)

לפני שעוברים לצד של המוסדות, חסר לי משהו. כל מה שדיברנו עליו תלוי בשאלה אחת של מועמד: מה שווה התואר כשחוזרים. מיכל, איך זה עובד מחוץ לרפואה?

מיכל ארז

מחוץ לרפואה אין רשימה אחת כמו של משרד הבריאות. מה שמצאנו הוא שירות של משרד העלייה והקליטה לשקילת תארים של עולים, שמשמש לדירוג שכר ולמכרזים במגזר הציבורי. לפי מאמר של משרד עורכי דין, התנאים כוללים מוסד מוכר במדינה שבה הוא פועל, היקף לימודים דומה למקובל בישראל ולא פחות משלוש שנים, ומסמכים רשמיים. ושוב, זה שירות לעולים, ולא נתיב כללי לכל בוגר חו״ל. למקצועות עם רישיון, כמו משפטים, פסיכולוגיה או הוראה, יש דרישות משלהם, ולא בדקנו אותן.

Daniel Reed

וזו נקודה שמשווקים בחו״ל נוטים להשאיר בצד. Look, מוסד זר מדבר על תואר שמוכר במדינה שלו. המועמד צריך לדעת מה קורה כשהוא חוזר. למשל, לפי אותו מאמר, תואר שנלמד לפחות שמונים אחוזים מרחוק צריך אישור של ועדת מומחים ובחינה. זה חשוב לכל מי שמשווק לימודים מקוונים.

בני פלומן (עברית)

ומה עם מוסדות זרים שמגיעים לכאן? שלוחות, למשל, או לימודים מקוונים.

מיכל ארז

לפי המל״ג, פעלו בישראל כארבעים ושמונה שלוחות של מוסדות זרים. התארים שלהן הם תארים של מוסד האם, ולא תארים של מוסד ישראלי. ולפי התיאור שמצאנו, גם כשתואר כזה שקול, זה לא בהכרח לעניין קבלה לעבודה, דירוג ושכר במגזר הציבורי. זו תחרות שלא דורשת לצאת מהארץ, ואין לנו נתוני סטודנטים עליה. כדאי לבדוק את המצב העדכני מול המל״ג.

Daniel Reed

ועוד כמה דברים מאותו דף של משרד הבריאות, כי הם משנים את התמונה. בתי ספר לרפואה במדינות OECD מוכרים, אבל לא אוטומטית, ולמנהל האגף יש סמכות שלא להכיר. בארמניה, המשרד כותב שאי אפשר להתחייב להכרה, ומומלץ שלא ללמוד שם מקצועות רפואיים. ובגיאורגיה ההכרה באוניברסיטת ניו ויז׳ן הופסקה. זה מצב נכון לדף, והוא מתעדכן, ולכן בודקים שוב לפני כל החלטה.

בני פלומן (עברית)

ומה קורה אחרי שחוזרים? כסף, הטבות, עבודה?

מיכל ארז

אין לנו נתון על שיעור החזרה, או על תעסוקה אחרי הלימודים. מה שמצאנו הוא סיכום של הטבות לתושב חוזר, הטבות מס, מכס וסיוע, לפי אתר כל זכות. מי נשאר בחו״ל ומי חוזר, זה פער מידע, וזה נתון ששני הצדדים היו רוצים.

Daniel Reed

ונאמר גם מה לא מצאנו, כדי שלא ייווצר רושם שהפרק מכסה הכל. אין לנו סקר מייצג שמסביר למה מועמדים בוחרים בחו״ל, בין פסיכומטרי, תקרת מקומות, מילואים או חרם אקדמי. אין לנו נתונים על חרדים, בדואים ועולים חדשים. מצאנו יעדים ישנים של המל״ג, אבל אין לנו מספרים עדכניים על סטודנטים בינלאומיים בישראל, או על השפעת המלחמה והאשרות. ובצד של הסוכנים, מצאנו חברה אחת שכותבת שהשירות חינם כי היא מקבלת שכר ממוסדות בחו״ל, ואין לנו נתון על עמלות או על ניגוד עניינים.

בני פלומן (עברית)

עכשיו הצד של המוסדות הזרים. איך נראה שיווק אפקטיבי אצלם? דניאל, איך בנויה פעילות כזאת?

Daniel Reed

Okay. מוסד זר לא מחכה שיפנו אליו. הוא בוחר שוק ותחום, מחדד value proposition, ומפעיל ערוצי גיוס: agents מורשים, ירידי לימודים, נציגויות וקמפיינים דיגיטליים, בעברית ובערבית. אחר כך הוא עונה לפניות, מלווה את הקבלה והמקדמה, ומוודא שהנרשם באמת מגיע ללמוד. ההבדל הוא שהוא עובד על כל המשפך, the full funnel, לא רק על ההתחלה.

בני פלומן (עברית)

תן לי דוגמאות. מי עושה את זה בפועל?

Daniel Reed

אני אסתמך על מה שנמצא במקורות. האוניברסיטה הערבית האמריקאית בג׳נין: לפי הכתבה של כאן, הוראה באנגלית, בלי דרישת פסיכומטרי, ושכר לימוד שמשתנה לפי ממוצע הבגרות. הכתבה מזכירה גם scholarships, מלגות. פרטים נוספים על המלגות לא בדקנו, ולכן לא נציג אותם.

בני פלומן (עברית)

ומה לגבי אירופה?

Daniel Reed

לפי אתר של חברה שמייעצת ללימודי רפואה, בהונגריה יש ארבע אוניברסיטאות שמציעות רפואה באנגלית, וכאלף ישראלים, מחציתם באוניברסיטת סמלוויש בבודפשט. תנאי הקבלה לא קשים במיוחד, והלימודים כוללים גם הונגרית לצורך עבודה עם מטופלים. באיטליה, לפי אותו אתר, רוב התוכניות בשפה המקומית, ובמספר מוסדות כמו פאדובה יש מסלולי רפואה באנגלית. ויש גם prep courses ייעודיות בארץ, שמכינות למבחני הכניסה של מוסד מסוים. חברת ייעוץ אחרת כותבת באתר שלה שהשירות חינם למועמד, כי היא מקבלת שכר ממוסדות בחו״ל.

מיכל ארז

זה מודל של סוכנים: השירות חינם למועמד, והמוסד משלם. מבחינת שיווק, זה ערוץ שמלווה את המועמד עם תיק מסמכים ולוח זמנים, ולא רק מושך פנייה. וחשוב להבדיל: זה תיאור של מה שהמקורות אומרים, ולא בדיקה של איכות השירות.

בני פלומן (עברית)

ומה הוא מציע שהמוסד הישראלי לא מציע?

Daniel Reed

לפי המקורות: certainty ומהירות. מוסדות כאלה מנפיקים לפעמים קבלה על תנאי תוך שבעה עד ארבעה עשר ימים, על בסיס גיליון ציונים ובחינת אנגלית. ומועמד בישראל ממתין לפעמים עד יולי או אוגוסט לפסיכומטרי ולוועדות. אני לא יודע אם זה נכון לכל מוסד, וזה לא נתון סטטיסטי, זו picture מהמקורות. אבל ההשפעה על המועמד ברורה: הוא מחליט כשיש לו תשובה.

בני פלומן (עברית)

וזה בדיוק Student Momentum. אני שואל לא ״באיזה שלב הליד?״, אלא ״מה מונע ממנו להתקדם עכשיו?״ אם הוא מחכה עד אוגוסט לתשובה, והמוסד בחו״ל נתן לו תשובה ביוני, מי שנתן תשובה מהר נמצא בנקודת יתרון.

מיכל ארז

אבל כאן יש הבחנה שחשוב להציג. מהירות איננה דבר אחד. קבלה מוקדמת לפי בגרות וראיון משנה תנאי קבלה, וזו החלטה אקדמית. תשובה תוך ארבע שעות לפנייה היא שינוי תפעולי שאפשר לעשות ברמת המדור. אלה שתי רמות שונות. יש הבדל בין החלטת קמפיין לבין החלטה שמחייבת סנאט, דיקן וגם עמידה בכללי המל״ג.

בני פלומן (עברית)

קבלתי. אז תדרגי לי: מה אפשר לעשות ברמת חוג, מה דורש הנהלה, ומה דורש גורם מאשר?

מיכל ארז

ברמת חוג ומדור רישום: זמני מענה, פירוט מסמכים חסרים, מעקב אחרי כל מועמד שהגיש, ושיחה עם מי שלא שילם מקדמה.

בני פלומן (עברית)

אלה צעדים ברמת המדור. ועכשיו, מה על שולחן ההנהלה?

מיכל ארז

ברמת הנהלה: מסלולי קבלה מוקדמים, מכינות, תוכנית באנגלית, ומידע בערבית ובאנגלית. ומה שדורש גורם נוסף: הרחבת מקומות ברפואה ובמקצועות בריאות, שמחייבת בתי חולים, משרד הבריאות ומל״ג. ושותפויות עם מוסד זר דורשות בדיקת כלכלה, תשתיות, סמכות החלטה, איכות ומחויבות.

בני פלומן (עברית)

ועכשיו לצד ההפוך: מוסדות בישראל שמגייסים סטודנטים בינלאומיים. מי עושה את זה, ואיך?

Daniel Reed

הדוגמה הבולטת שמצאנו היא אוניברסיטת רייכמן. לפי כתבה בעיתון Jerusalem Post ממאי אלפיים עשרים ושש, לומדים שם כשמונת אלפים וחמש מאות סטודנטים, מהם כאלפיים וארבע מאות סטודנטים בינלאומיים לתואר ראשון. הכתבה כותבת שרייכמן מקבלת כמעט מחצית מהסטודנטים הבינלאומיים לתואר מלא בישראל.

מיכל ארז

ומה הם עושים? לפי ראש בית הספר הבינלאומי, ג׳ונתן דיוויס, זו אסטרטגיה מכוונת: המשימה של האוניברסיטה כוללת קליטת סטודנטים בינלאומיים, ולדבריו צריך לעבוד קשה בשביל זה. תארים מלאים באנגלית בלי דרישת עברית, תוכניות אישיות לסטודנטים שמשרתים במילואים, תמיכה בלוחמים בודדים, ושירותי בריאות הנפש לחוזרים מלחימה. ובמקביל אירועים שמחברים בין הסטודנטים, למשל פסטיבל אוכל של מטבחי הבית שלהם.

בני פלומן (עברית)

רגע, אבל זה מוסד שמדבר על עצמו, לא? איפה המדידה?

מיכל ארז

נכון, וצריך להגיד את זה. הכתבה מבוססת על ראיון עם ראש בית הספר ועם שני סטודנטים, ולא על מחקר עצמאי. אז הנתונים הם כפי שנמסרו בה.

Daniel Reed

ומה שמעניין מהצד שלי הוא שההצעה כוללת גם values ו community, לא רק תואר. לפי הכתבה, אחרי השבעה באוקטובר חלק מהסטודנטים הגיעו לא רק מסיבות אקדמיות, אלא כי לא הרגישו בטוחים בקמפוסים בבית. ולדברי ראש בית הספר, כשישים אחוזים מהסטודנטים עושים עלייה.

בני פלומן (עברית)

ומוסדות אחרים בישראל? מי עוד מגייס?

מיכל ארז

כאן יש לנו מקור רשמי, אבל ישן. עמוד של המל״ג והוועדה לתכנון ולתקצוב בנושא בינאום מציג מטרה לאומית: לקלוט סטודנטים מצטיינים מחו״ל ולחזק את המוניטין הבינלאומי של המוסדות. לפי העמוד, שיעור הסטודנטים הבינלאומיים בישראל עמד על אחד וארבע עשיריות האחוז, לעומת שישה אחוזים בממוצע OECD. והיעד שנקבע היה לעבור מקרוב לאחד עשר אלף סטודנטים בינלאומיים בשנת אלפיים ושבע עשרה לכעשרים וארבעה אלף עד אלפיים עשרים ושתיים. זה שונה מהנתון שהבאנו קודם מדוח ה OECD, ושני המספרים מגיעים ממקורות ומשנים שונות, ולכן לא נחבר ביניהם.

בני פלומן (עברית)

וזה יעד. מה הוא כלל, ואיך אמורים להגיע אליו?

מיכל ארז

היעדים לפי רמת תואר: עלייה של שלושים אחוזים בסטודנטים בינלאומיים לתואר ראשון, מאה אחוזים בתואר שני, שישים אחוזים בדוקטורט, מאה ועשרים אחוזים בפוסט דוקטורט, ומאה וחמישים אחוזים בתוכניות קצרות כמו קורסי קיץ וסמסטר בחו״ל. תקציב של יותר ממאה מיליון דולר לשנים אלפיים ושבע עשרה עד אלפיים עשרים ושתיים, בעיקר לתמיכה במוסדות ולמלגות לסטודנטים בינלאומיים. התוכנית כוללת גם קמפיין לאומי למיתוג ישראל כיעד לימודים, והסרת חסמים כמו אשרות ואישורי עבודה.

בני פלומן (עברית)

ומה עם המוסדות עצמם? מה הם מציעים?

Daniel Reed

מצאתי עמוד של שגרירות ישראל בדרום מזרח ארצות הברית, שעודכן בינואר אלפיים עשרים וחמש, ומציג מה מציעות חמש אוניברסיטאות לסטודנטים בינלאומיים. באוניברסיטת חיפה: סמסטר או שנת לימודים, תואר ראשון בן שנתיים באנגלית, ותארים שניים באנגלית. באוניברסיטת בן גוריון: מרכז לסטודנטים וחוקרים בינלאומיים. בתל אביב: בית הספר הבינלאומי על שם לאווי, עם תוכניות כמו תואר כפול עם אוניברסיטת קולומביה, תואר בינלאומי בניהול ובאמנויות, Global MBA, שנת פער ומלגות. בטכניון: תוכניות פתוחות למועמדים שאינם ישראלים, קבלה עם תעודות בגרות זרות, ובית ספר אמריקאי לרפואה. וברייכמן: בית ספר בינלאומי, תוכניות לתואר ראשון ועזרה פיננסית.

מיכל ארז

ושוב, זה עמוד של גוף ממשלתי שנועד לשווק את ישראל למועמדים אמריקאים. הוא מתאר הצעות, לא תוצאות. אין בו מספר נרשמים, ואין בו מידע על מי באמת מגיע. וגם אין בו מידע על שווקים אחרים, כמו אירופה, אסיה או אפריקה.

בני פלומן (עברית)

ומה מקשה על מי שרוצה לבוא?

Daniel Reed

לפי אותו עמוד של המל״ג, שני חסמים עיקריים: שפה, כי רוב ההוראה במוסדות בישראל היא בעברית, וחסמים רגולטוריים כמו תנאי אשרה ותנאי עבודה. זה כתוב במסמך הישן. אני לא יודע אם זה השתנה, ובמיוחד לא אחרי המלחמה.

מיכל ארז

ומה שחסר לנו: מספר עדכני של סטודנטים בינלאומיים לתואר מלא בכל מוסד, פילוח לפי מדינה ותחום, כמה נשארים בארץ אחרי הלימודים, ומה השפעת המלחמה והאשרות על הגיוס. מוסד שמגייס סטודנטים בינלאומיים בוודאי מודד את זה בעצמו, אבל זה לא פורסם בחומר שמצאנו.

בני פלומן (עברית)

לפני שמסכמים, אני רוצה לרדת לפרקטיקה. מוסד ישראלי שרוצה לגייס מועמדים מחו״ל: מה הוא חייב לדעת עוד לפני הקמפיין הראשון? מיכל, מה כתוב בעמודים הרשמיים?

מיכל ארז

נתחיל באשרה. לפי העמוד של משרד החוץ ולפי אתר השירותים הממשלתי, סטודנט זר צריך אשרת סטודנט מסוג א שתיים. היא תקפה עד שנה, מאפשרת כניסות ויציאות, ומי שמחזיק בה אינו רשאי לעבוד בישראל. המסמכים כוללים מכתב קבלה ממוסד מוכר, אישור על תשלום שכר לימוד, הוכחה למקורות מחיה, כולל דפי בנק לשלושה חודשים, ביטוח רפואי, דרכון תקף ותעודת לידה. האגרה היא מאה תשעים וחמישה שקלים.

בני פלומן (עברית)

רגע, אסור לו לעבוד? זה משנה את כל החשבון של מועמד שמשווה עלות כוללת.

Daniel Reed

Exactly. וזה כלי השוואה שמועמדים משתמשים בו. אם הוא לא יכול לעבוד בזמן הלימודים, הוא צריך להראות מראש שיש לו מקורות מחיה, ולכן הצעה שמציגה רק שכר לימוד נראית לו חלקית. זו הערה שלי כאיש שיווק בינלאומי, ולא משהו שכתוב בעמוד הרשמי.

מיכל ארז

יש גם שאלה של זמנים. ההגשה היא אישית, בנציגות או בלשכה של רשות האוכלוסין. לפי הנציגות בלוס אנג׳לס, הטיפול נמשך שבועיים עד שלושה שבועות, ובחידוש לשנה נוספת נדרש גיליון ציונים. ומאחר שמכתב הקבלה ואישור התשלום הם חלק מהמסמכים, ההשערה שלי היא שהם צריכים להגיע מוקדם, ולא ימים לפני תחילת הלימודים. זו הסקה שלי מהדרישות, לא נתון.

בני פלומן (עברית)

ומה עם ביטוח ומגורים?

Daniel Reed

ביטוח: ברשימת המסמכים לאשרה מופיע ביטוח רפואי, וזה כל מה שמצאנו. לא מצאנו מידע רשמי על סוג הביטוח הנדרש, על העלות או על הכיסוי. מגורים: גם כאן לא מצאנו מידע רשמי על מעונות, על עלויות או על מספר המקומות לסטודנט זר. אז שני הנושאים האלה הם פער מידע, ומוסד שמגייס צריך לבדוק אותם בעצמו, מול הרשויות ומול הספקים.

מיכל ארז

אז אם בונים רשימת בדיקה, בתור אפשרות: אשרה ומסמכים, איסור עבודה והוכחת מקורות מחיה, ביטוח בריאות, מגורים, שפת ההוראה, ועלות כוללת בצורה שקופה. וגם סדר פעולות: מתי המועמד מקבל מכתב קבלה, ומתי הוא יכול להגיש את הבקשה לאשרה.

בני פלומן (עברית)

ומי בתוך המוסד אחראי על כל זה? כי זה לא רק שיווק. זה רישום, קשרים בינלאומיים, כספים ומעונות.

מיכל ארז

בעמודים שמצאנו אין מידע על מבנה ארגוני במוסדות. אבל ברור שמדובר בכמה גורמים, ולכן מינוי אחראי אחד על המסלול כולו, מהפנייה ועד ההגעה לארץ, הוא אפשרות לשקול. ולא מצאנו מידע רשמי על אישורי עבודה אחרי הלימודים, ולכן אנחנו לא מציגים אותו.

בני פלומן (עברית)

אז אם מסכמים: מה משותף לשיווק אפקטיבי אצל שני הצדדים?

Daniel Reed

לפי מה שראינו: הצעה ברורה לקהל מוגדר, שפה מתאימה, תשובה מהירה, support בתהליך עצמו ולא רק עד ההרשמה, ומידע על עלות כוללת. בג׳נין זה היעדר פסיכומטרי ומלגות. בהונגריה סוכנים ומכינות. ברייכמן תוכנית באנגלית וליווי אישי.

מיכל ארז

וכל צד מודד אחרת. מוסד זר מודד נרשמים שמגיעים ללמוד. מוסד ישראלי שמגייס בינלאומיים מודד גם המשך, למשל כמה נשארים בארץ. ומוסד שרוצה לדעת למה מועמדים עוזבים מתחיל בדרך כלל משאלון ושיחות.

Daniel Reed

ועל partnerships, שותפויות. אני רוצה להיות honest: לא מצאנו תיעוד של תוצאות לשותפות ספציפית, ולכן אני לא אציג אף אחת כסיפור הצלחה.

מיכל ארז

ואני מצטרפת. עדיף להגיד שאין, מאשר להמציא דוגמה מושלמת.

Daniel Reed

מה שיש הוא שמות של יעדים שעולים: ירדן, האוניברסיטה בג׳נין, מוסדות לרפואה באירופה. אנחנו לא יודעים כמה ישראלים לומדים בכל אחד, מה ה trend, ומי השלים לימודים והגיע לעבוד. זה בדיוק ה data שצריך לאסוף.

בני פלומן (עברית)

אני מעריך את זה. עכשיו שאלה לכל מנהל שמקשיב. אומרים לו ״חלק ממי שהולכים לחו״ל הם בעלי אזרחות זרה, וחלק הם ערבים ללא פסיכומטרי, וחלק נדחו מרפואה״. אפשרות אחת שעולה היא להוריד מחיר ולהגדיל תקציב גיוס. מיכל, מה אפשר להגיד על אפשרות כזאת?

מיכל ארז

תקציב גיוס מגדיל את מספר הפונים, והשאלה היא אם ההצעה עומדת במה שהמועמד מחפש. כשמועמד מגיע ומגלה חוסרים בשירות או תוכנית שלא מתאימה לו, תקציב נוסף מגדיל גם את האכזבה. ואם יש יתרון כלכלי ממשי לחלופה, הנחה גורפת פוגעת בהכנסה בלי הבטחה לתוצאה. לכן מוסדות בוחנים גם את מבנה התוכנית, הגמישות והמימון, ולא רק את התקציב.

Daniel Reed

יש גם approach אחר. לפעמים מוסד מחליט לא להתחרות על כל מועמד. מועמד שרוצה קריירה בינלאומית באמת, כשאין תוכנית באנגלית וחילופי סטודנטים, אולי לא ימצא אצל המוסד את מה שהוא מחפש. מוסדות שונים מחליטים אחרת, ושאלת העלות של ההיערכות היא open question.

בני פלומן (עברית)

וזו מחלוקת אמיתית בשטח. יש מי שאומר: להילחם על כל מועמד ולהבין למה הוא הולך. יש מי שאומר שלפעמים תקציב ותשתית אומרים לא. ויש מי שאומר שלפעמים מוסד משחרר. אצלי יש הנחה שגרתית: שכל מי שנעלם הוא לקוח שאיבדנו לחו״ל. אני מכיר בכך שהיא לא תמיד נכונה.

מיכל ארז

נכון, וזה חלק מהמדידה. לא כל מי שנעלם עבר לחו״ל. אפשר להפריד בין מי שבחר בחו״ל, מי שנדחה, מי שדחה לימודים, ומי שהסיבה שלו לא ידועה. ויש הטיית אי מענה: מי שלא עונה לשאלון הוא לא מדגם מייצג. וגם יש הבדל בין מה שהמועמד אמר לבין מה שהיועץ הניח. ושיפור בהמרה נבדק מול בסיס השוואה: נקודות אחוז הן לא אחוזים יחסיים.

בני פלומן (עברית)

נסגור עם דוגמה לאיך מוסד יכול לבנות שלושים ימים של בדיקה, בלי לקבוע מה לעשות. מיכל, שבוע ראשון.

מיכל ארז

שבוע ראשון, בתור אפשרות: לבחור שלושה חוגים רלוונטיים, למפות את החלופות האמיתיות לכל אחד, ולכתוב שני דפים: מה אנחנו יודעים, ומה חסר. ובמשפך ההרשמה לבדוק איפה נושרים, מפנייה לקבלה, ומקבלה למקדמה.

Daniel Reed

Right, שני הדפים האלה, בעיקר הדף של מה חסר, הם ה hard part. קל לכתוב מה אנחנו יודעים.

בני פלומן (עברית)

שבוע שני: שיחות. אפשר לראיין חמישים מועמדים שביטלו או לא שילמו מקדמה. הסיכון הוא להציג מדגם קטן כמייצג. כדאי לבחור מדגם מגוון, בקהילות, בתארים, בדרכונים, ולשאול: מה היה המומנטום של החלופה, ומה עצר אתכם אצלנו.

מיכל ארז

ושוב, מדגם מגוון, לא רק מי שנוח לדבר איתו.

Daniel Reed

שבוע שלישי: התאמת הוכחת הערך ותהליך המעקב לפי החסם שנמצא. אם החסם הוא שפה, אפשר מידע בערבית ובאנגלית ו advisors שמבינים. אם החסם הוא ודאות, פירוט תנאים ולוחות זמנים. אם החסם הוא קריירה, בוגרים רלוונטיים שמדברים. ואחד שאני really אוהב: follow up אחרי מסמכים ותשובות, כדי שאף מועמד לא ישב בלי לדעת מה הצעד הבא.

בני פלומן (עברית)

ואני מוסיף: אפשר גם למדוד כבר מהשבוע הראשון, ולא לחכות לשבוע הרביעי.

מיכל ארז

שבוע רביעי: מדדים מוקדמים ובעלות. מינוי אחראי אחד שמחבר שיווק, רישום וראשי חוג הוא אפשרות. מדדים לפי חוג וקהל: פנייה, מועמדות מלאה, קבלה, מקדמה, תחילת לימודים, וגם זמני מענה, חוסרים במסמכים וסיבות לעיכוב. ומה שדורש החלטת הנהלה ארוכת טווח: הרחבת מקומות, מכינה, תוכנית באנגלית, שותפות. אין לי יעד גידול להמציא, ולא אמציא.

בני פלומן (עברית)

אז שלוש שאלות לשיקול דעת של כל הנהלה. אחת: האם מיפינו חלופות אמיתיות לכל חוג, לפי תחום, תואר, קהילה ודרכון. שתיים: האם יש אחראי אחד על המשפך מקצה לקצה, והאם הפרדנו בין בעיית שיווק לבין מגבלת תוכנית או תשתית. שלוש: האם אנחנו מודדים לפי חוג וקהל, ובודקים סיבות ויתור במקום להניח אותן.

מיכל ארז

ודבר אחד שכדאי לבדוק לפני שמניחים: האם מי שלא נרשם אצלכם אכן הלך לחו״ל, והאם הסיבה היא מחיר. אולי כן, אולי לא. הנתון הארצי אומר ארבעה אחוזים, והקהילות והתחומים שלכם עשויים לומר משהו אחר, ואולי עדיין אין לכם נתון שאומר מה.

Daniel Reed

So, אני אסכם בשאלה לדיון הבא שלכם בהנהלה. לא ״למה הולכים לחו״ל״, אלא ״מי הולך, ממה, ולמה אנחנו לא היינו התשובה שלו״. אם אתם מסוגלים לענות על זה לפי חוג, אתם כבר ahead of רוב השוק.

בני פלומן (עברית)

תודה, מיכל, תודה, דניאל, ותודה לכם שהקשבתם. נתראה בפרק הבא של ״מדברים השכלה גבוהה״.