איך מוסד אקדמי בונה נוכחות אורגנית חכמה ברשתות גם בלי תקציב גדול

Benny Fluman

שלום וברוכים הבאים ל'מדברים השכלה גבוהה'. אני BENNY FLUMAN, יועץ שיווקי למוסדות השכלה גבוהה ובונה מנועי צמיחה, ואיתי היום מיכל ארז ונלי גרניצקי. לפני שנתחיל, אי אפשר לא להתייחס בקצרה למציאות שאנחנו חיים בה כאן בישראל. אנחנו מקליטים בתקופה רגישה, ואנחנו רוצים לאחל לכל המאזינים והמאזינות בשורות טובות, ימים שקטים יותר, החלמה לפצועים, וחזרה בשלום לכל חיילינו ן.

מיכל ארז

אמן. ובתוך המציאות הזאת, מוסדות אקדמיים ממשיכים לפעול, לגייס, ללמד, להחזיק קהילה. והשאלה היא איך עושים שיווק אחראי, מדויק ולא בזבזני, במיוחד כשיש לחץ, רגישות ציבורית ותקציבים שלא בדיוק גדלים.

Neli Granizki

כן, ובמיוחד סביב סושיאל אורגני. כי הרבה צוותים אומרים לעצמם, טוב, אין לנו מספיק מדיה, אז נעלה עוד פוסטים. אבל עוד פוסטים זה לא אסטרטגיה. לפעמים זה פשוט עוד עומס.

Benny Fluman

בדיוק. והפרק הזה נכתב בהשראת הפרק Strategy Over Tactics. Rethinking Organic Social with Jenny Li Fowler, ובהמשך לטקסט שסופק לנו ממנו כהשראה. אבל חשוב להגיד — אנחנו לא נשענים רק עליו. ניקח את הרעיון של לחשוב אסטרטגית על אורגני, ונחבר אותו לשדה הישראלי, להשכלה גבוהה, לניהול הרשמה, למוניטין ולדאטה.

מיכל ארז

ואני חושבת שזה חשוב גם כי בהשכלה גבוהה בישראל יש פיתוי קבוע לדבר על "נראות" כאילו זו מטרה בפני עצמה. אבל נראות שלא מתורגמת לאמון, לביקוש איכותי או להבנה טובה יותר של ההצעה האקדמית — היא לא מספיקה.

Neli Granizki

ולפעמים היא אפילו מזיקה. כי אם עושים המון פעילות בלי מדידה ובלי כיוון, מייצרים תחושה של עבודה, לא של תוצאה. יש ריל, יש סטורי, יש תגובה, יש איזה טרנד — אבל אין מושג מה זה תרם.

Benny Fluman

אז היום נפרק את זה מאוד פרקטית. נדבר על ההבדל בין אסטרטגיה לטקטיקה, נבנה את מודל 6M Framework, נדבר על בחירת פלטפורמות, שגרת עבודה לצוות קטן, מדידה אורגנית, ניסויים חכמים, וגם — נושא שלא מספיק מדברים עליו — שחיקה.

מיכל ארז

כן, כי מוסד יכול להיות עם אישה אחת על סושיאל, או איש אחד על סושיאל ועוד חצי משרה של גרפיקאי, ולצפות למערך שלם של דוברות, שיווק, שירות, הרשמה וקהילה. זה לא רציני.

Neli Granizki

[בחיוך] וגם לא סקיילבילי.

Benny Fluman

יפה. אז בואו נתחיל מהשורש: למה כל כך הרבה מוסדות עובדים קשה באורגני, ובכל זאת מרגישים שהם רצים במקום.

Benny Fluman

מיכל, אם אני שם את זה חד — מה ההבדל בין אסטרטגיה לטקטיקה בהקשר של סושיאל אורגני במוסד אקדמי?

מיכל ארז

אסטרטגיה עונה על השאלה למה, עבור מי, ובאיזו תוצאה ארגונית אנחנו פועלים. טקטיקה עונה על השאלה איך בדיוק נבצע את זה מחר בבוקר. הבעיה מתחילה כשמוסד מדלג על ה"למה" ורץ ישר ל"איך". ואז יש רילס, יש קרוסלות, יש צילום בקמפוס — אבל אין היררכיה של מטרות ואין חיבור ליעדי הרשמה, מיצוב או אמון ציבורי.

Neli Granizki

אני רואה את זה גם בשפה. אומרים "צריך להעלות יותר", "צריך להיות בטרנדים", "צריך וידאו". רגע — צריך בשביל מה? אם אין תשובה, כל טקטיקה תרגיש הגיונית לחמש דקות ואז תתפרק.

Benny Fluman

וזה גם יוצר מערכת ריאקטיבית. מישהו ראה מוסד אחר עושה סרטון "יום בחיי סטודנט", אז גם אנחנו. מישהו אחר העלה מם, אז גם אנחנו. התוצאה היא פעילות שנראית עסוקה, אבל אין בה רצף.

מיכל ארז

נכון. ורצף הוא קריטי. כי מועמד לא מחליט על תואר בגלל פוסט בודד. הוא בונה רושם מצטבר: האם המוסד נראה מסודר, עדכני, אנושי, רציני, נגיש. אם המסרים קופצים בין גאוות יחידה, מם מביך, הודעת הרשמה יבשה ומשבר לא מנוהל — האמון נשחק.

Neli Granizki

וגם האלגוריתם, אגב, לא מתלהב מחוסר עקביות. אבל מעבר לזה, הקהל לא מבין מה הוא מקבל מכם. האם אתם מקור למידע? השראה? קהילה? תשובות? אם כל שבוע הטון משתנה, קשה מאוד לבנות ציפייה והרגל.

Benny Fluman

אני רוצה לחבר את זה לעולם הביקוש. כי הרבה הנהלות עדיין מסתכלות על אורגני כמשהו נחמד, תדמיתי. ואני אומר — לא. אורגני משפיע על איכות הביקוש. מי שמגיע לדף תוכנית אחרי חודשים של חשיפה עקבית ואמינה, מגיע חם יותר, בשל יותר.

מיכל ארז

נכון מאוד. ובהשכלה גבוהה, אמון הוא חלק מהמשפך. לא רק חשיפה. סטודנטית שמחפשת תואר שני, הורה שמברר על תואר ראשון, או מועמד חרד שחושש מההתאמה התרבותית — הם מחפשים סימנים. מי אתם. האם יש פה אנשים כמוני. האם המסלול ברור. האם הבטחות נשמעות אמינות.

Neli Granizki

ופה טקטיקה בלי אסטרטגיה מתרסקת. כי טרנד יכול להביא צפיות, אבל הוא לא תמיד בונה רלוונטיות. להפך — לפעמים הוא מדלל את התפיסה שלכם כמוסד רציני.

Benny Fluman

אז אם אני מסכם את זה במשפט: מוסדות נכשלים באורגני לא כי הם לא עובדים מספיק קשה, אלא כי הם עובדים בלי מנגנון. יש פעילות, אין ארכיטקטורה.

מיכל ארז

בדיוק. ואם אתם לא יודעים מה התפקיד של הסושיאל בתוך מנוע ההרשמה והמוניטין שלכם, אתם תמשיכו למדוד מאמץ במקום השפעה.

Benny Fluman

ופה נכנס המודל שנדבר עליו היום — 6M Framework. נלי, תני לנו את ששת ה-Mים בשפה פשוטה.

Neli Granizki

בשמחה. Mission — מה המטרה. Message — מה המסר. Management — איך מארגנים את העבודה. Medium — באילו ערוצים עובדים. Metrics — מה מודדים. Monitoring — מה מנטרים ולומדים לאורך הדרך. וזה חשוב: זה לא צ'קליסט חמוד. זו מסגרת ניהולית.

מיכל ארז

וזו בדיוק הנקודה. מוסד קטן או בינוני, עם משאבים מוגבלים, לא צריך עוד רשימת משימות. הוא צריך מסגרת שמאפשרת לקבל החלטות, להגיד "לא", ליישב מחלוקות בין יחידות, ולהבין מה קודם למה.

Benny Fluman

כלומר, אם הפקולטה רוצה פוסט על כנס, מדור רישום רוצה דחיפה ליום פתוח, והנהלה רוצה להגיב על נושא ציבורי — ה-6M עוזר לנו לא להיגרר, אלא לתעדף.

מיכל ארז

נכון. כי ברגע שהמטרה מוגדרת, אפשר לשאול: מה תורם ישירות ליעד הנוכחי? מה חשוב אבל לא דחוף? ומה בכלל לא מתאים לערוץ או לקהל?

Neli Granizki

וגם ברמת execution זה עושה סדר. למשל, אם ה-Mission של אינסטגרם הוא חיבור רגשי ותחושת שייכות, וה-Mission של לינקדאין הוא אמון מקצועי ובוגרים, אז אותו חומר גלם יעובד אחרת. לא מעלים אותו דבר בכל מקום.

Benny Fluman

אני אוהב במודל הזה את זה שהוא מחזיר את הסושיאל להיות תשתית, לא רק יצירה. כי מוסדות לפעמים חושבים שסושיאל זה "בואו נצלם משהו". אבל בעצם זו מערכת של בחירה, הפקה, פרסום, מדידה, למידה.

מיכל ארז

וגם מערכת של ממשקים. סושיאל לא עומד לבד. הוא יושב בין שיווק, דוברות, רישום, פקולטות, דקנאט הסטודנטים, ולפעמים גם הנהלת המוסד. לכן מסגרת ברורה מורידה חיכוך ארגוני.

Neli Granizki

אני אגיד משהו קצת חד — הרבה צוותים חושבים שהבעיה שלהם היא שאין להם מספיק זמן. לפעמים הבעיה האמיתית היא שאין להם מודל. כי בלי מודל, כל בקשה נראית דחופה, כל רעיון נבחן מאפס, וכל נתון נשאר מנותק מהקודם.

Benny Fluman

וזה חשוב במיוחד בתקציב מוגבל. כשאין כסף לקמפיינים בכל כיוון, כל פיסת תוכן צריכה לעבוד יותר חכם. המודל הזה עוזר להוציא יותר ערך מאותו משאב.

מיכל ארז

וגם להנהלה הוא עוזר. כי אפשר לדבר פתאום בשפה ברורה: זו המטרה, אלה המסרים, כך אנחנו מנהלים, אלה הערוצים, כך נמדוד, וזה מה שלמדנו מהשיח. זו שיחה בוגרת יותר מאשר "העלינו הרבה והיו תגובות נחמדות".

Benny Fluman

בואו נצלול לשני ה-M הראשונים. Mission ו-Message. מיכל, איפה מוסדות לרוב נופלים פה?

מיכל ארז

במילה אחת — הכללה. "הקהל שלנו הוא כולם". זה לא עובד. מועמדים לתואר ראשון, מתעניינים בתואר שני, הורים, בוגרים, סטודנטים עובדים, קהילות ייחודיות, מועמדים מחו"ל — כל אלה לא מחפשים אותו דבר, לא נוגעים באותו חשש, ולא מגיבים לאותו מסר.

Neli Granizki

וגם לא צורכים אותו פורמט. תואר ראשון יגיב אחרת ליום בחיי סטודנט באינסטגרם. מתעניינת בתואר שני אולי תרצה בלינקדאין פוסט קצר עם ראש התוכנית שמסביר למי המסלול מתאים. הורה ירצה בפייסבוק מידע מרגיע וברור על ליווי, בטיחות, מעונות, תעסוקה.

Benny Fluman

אז איך מגדירים Mission שונה לערוצים שונים?

מיכל ארז

למשל: אינסטגרם — חיבור רגשי, חיי קמפוס, תחושת שייכות. לינקדאין — אמינות אקדמית, הישגי מחקר, בוגרים, מסלולי קריירה. פייסבוק — קהילה, עדכונים, הורים, בוגרים, לפעמים גם קהלים מקומיים. יוטיוב — תוכן עומק, שאלות ותשובות, הרצאות קצרות, סיורי קמפוס, תוכן evergreen שעובד לאורך זמן.

Neli Granizki

ופה נכנס ה-Message. כי המסר לא צריך להיות "אנחנו מצוינים". זה חלש מדי. מסר טוב הוא משהו כמו: "אפשר ללמוד אצלנו ולעבוד במקביל". או: "המסלול הזה נותן שילוב חזק בין תיאוריה לפרקטיקה". או: "יש פה קמפוס אנושי ותומך, לא רק שם גדול".

Benny Fluman

תנו לי דוגמאות קונקרטיות לתכנים אורגניים שמוסד יכול להוציא בלי הפקת ענק.

Neli Granizki

בשמחה. "יום בחיי סטודנט" מצולם בטלפון. שאלות ותשובות עם ראש חוג — שלוש שאלות, דקה וחצי. הצצה למעבדה: מה באמת עושים שם. סיפור בוגר עם זווית תעסוקתית. טיפ לתהליך הרשמה: מה להכין מראש, מה בודקים בוועדת קבלה. FAQ קצר בסטוריז. סרטון "שלושה דברים שחשוב לדעת על התוכנית".

מיכל ארז

אני אוסיף גם תוכן להורים, וזה מוזנח. למשל: איך נראית מעטפת התמיכה בשנה א'. או "מה חשוב לדעת על מעבר מהתיכון לאקדמיה". וגם לסטודנטים עובדים: לו"ז גמיש, שילוב קורסים היברידיים, שירותים בשעות נוחות. לקהילות ייחודיות צריך מסר מותאם, לא רק תרגום שפה.

Neli Granizki

עוד פורמט שעובד טוב הוא תוכן אקדמי קצר. מרצה עונה על שאלה מהתחום שלו ב-40 שניות. לא שיעור. טיזר אינטלקטואלי. זה בונה אמון.

Benny Fluman

וזה גם עונה על שאלה שמוסדות שואלים אותי הרבה: איך יוצרים ערך בלי תמיד למכור. התשובה היא — עוזרים לאנשים להבין, לדמיין, להרגיש בטוחים. זה שיווק, גם אם לא כתוב "הירשמו עכשיו".

Benny Fluman

בואו נדבר תכל'ס על תפעול. נלי, אם למוסד יש צוות קטן — אולי איש שיווק, סטודנטית אחת ועזרה חלקית מעיצוב — איך בוחרים Medium? איך לא מתפזרים?

Neli Granizki

הכלל שלי פשוט: בוחרים שתיים עד שלוש פלטפורמות שאפשר להחזיק טוב. לא שש שמחזיקים רע. אם קהל היעד שלכם צעיר וחיי הקמפוס חשובים — אינסטגרם כנראה בפנים. אם יש לכם תארים מתקדמים, שותפויות, בוגרים ותעסוקה — לינקדאין בפנים. אם יש קהילה פעילה של הורים, בוגרים ואזור גיאוגרפי — פייסבוק עדיין רלוונטי. יוטיוב טוב כשהמוסד מסוגל לייצר ספריית תוכן שתשרת לאורך זמן.

מיכל ארז

אני מסכימה, ובמוסד אקדמי צריך גם להביט על עלות התחזוקה. לא רק איפה "כולם נמצאים". אם אין יכולת להפיק וידאו רציף, אל תבנו אסטרטגיה שתלויה ביוטיוב שבועי. אם יש מרצים ובוגרים פעילים מקצועית, אולי לינקדאין יניב יותר ערך בפחות מאמץ.

Benny Fluman

ומה זה Management טוב? כי פה הרבה דברים נופלים.

Neli Granizki

Management טוב הוא שגרה רזה. לוח תוכן חודשי בסיסי. בנק פורמטים קבועים. יום צילום מרוכז פעם בחודש או שבועיים. טמפלטים מוכנים לעיצוב. הגדרה מי מאשר מה. ומאגר חומרים שממחזרים ממנו. לא להמציא כל פוסט מחדש.

מיכל ארז

כן, מחזור חומרים הוא קריטי. ראיון אחד עם ראש חוג יכול להפוך לסרטון מלא, שלושה קטעים קצרים, ציטוט לגרפיקה, FAQ לעמוד נחיתה, ופוסט לינקדאין. מוסד שלא ממחזר תוכן שורף זמן ותקציב.

Neli Granizki

וגם שותפים פנימיים. סגל אקדמי, סטודנטים, בוגרים, שגרירי קמפוס. אם בונים להם מסגרת קלה — למשל טופס קצר להצעות תוכן, או יום צילום קבוע — הם הופכים למנוע. לא הכול חייב לצאת מצוות השיווק.

Benny Fluman

תנו לי רצף דוגמאות שאפשר ממש להפעיל.

Neli Granizki

אוקיי: שבוע ראשון — יום בחיי סטודנט. שבוע שני — שאלות ותשובות עם ראש חוג. שבוע שלישי — מאחורי הקלעים של מעבדה או קליניקה. שבוע רביעי — סיפור בוגר עם תפקיד אמיתי בשוק. ובין לבין: טיפים לתהליך הרשמה, מועדים, FAQ, וחיי קמפוס.

מיכל ארז

אני אוסיף שכדאי לחבר כל תוכן לשלב במשפך. "יום בחיי סטודנט" מתאים לחשיפה ולחיזוק שייכות. "שאלות ותשובות עם ראש חוג" מתאים לשלב השיקול. "טיפ להרשמה" מתאים לשלב הכוונה לפעולה. זה הופך את לוח התוכן לכלי ניהולי, לא רק ליומן פרסומים.

Benny Fluman

יפה. כלומר, Medium בלי Management הוא עומס. Management בלי Medium מדויק הוא פיזור. צריך את שניהם יחד.

Benny Fluman

עכשיו לחלק שהנהלות אוהבות לשאול עליו: איך מודדים? נלי, מה לא מספיק למדוד?

Neli Granizki

לייקים. חד משמעית לא מספיק. לייק הוא סיגנל חלש. אני רוצה לראות גם שמירות, שיתופים, תגובות איכותיות, צפייה ממוצעת בווידאו, כניסות לדפי תוכנית, הקלקות ללינקים, טפסים, פניות, הרשמות ליום פתוח. אם אפשר — גם לחבר ל-CRM או לפחות לעקוב עם לינקים מסומנים.

מיכל ארז

ובהשכלה גבוהה יש חשיבות גם להבחין בין תוכן שמייצר awareness לבין תוכן שמקדם intent. לא כל פוסט אמור להביא טופס. אבל כן צריך להבין איזה תכנים מקרבים אנשים לשלב הבא.

Benny Fluman

איך מציגים את זה להנהלה בלי לטבוע במספרים?

Neli Granizki

מתייגים תכנים לפי נושא או יעד. למשל: תואר שני, יום פתוח, חיי קמפוס, בוגרים, מעבדות, הרשמה. ואז אפשר להגיד: ברבעון האחרון פרסמנו 22 תכנים סביב תואר שני. הם יצרו כך וכך חשיפות, כך וכך שמירות, כך וכך כניסות לדפי תוכנית, וכך וכך פניות. זה כבר סיפור ניהולי.

מיכל ארז

וזה גם מאפשר לחבר בין שיווק לבין סיכון ותלות. אם אתם משקיעים המון בתואר דומיננטי אחד ורואים ירידה בהתעניינות האורגנית, או שאלות חוזרות שמעידות על חסם, זו אינדיקציה מוקדמת. ניטור טוב עוזר לא רק לשיווק — אלא לניהול ביקוש.

Neli Granizki

Monitoring בעיניי הוא החלק שהכי מזלזלים בו. כי בתגובות, בהודעות, בשאלות שחוזרות, אתם שומעים את השוק. "יש לימודי ערב?", "יש מלגות?", "זה מתאים למי שעובד?", "צריך רקע קודם?" — אלה לא סתם שאלות שירות. אלה חסמי המרה.

Benny Fluman

וזה זהב לתוכן הבא.

Neli Granizki

בדיוק. אם עשר פעמים שאלו על ימי לימוד, תעשו FAQ. אם אנשים חוששים מרמת מתמטיקה, תביאו מרצה שיסביר איך נראית התמיכה. אם הורים שואלים על תעסוקה, תוציאו סיפור בוגר ממוקד.

מיכל ארז

אני אוסיף עוד דבר: מדידה טובה עוזרת להגן על המשאב. כשצוות אומר "אנחנו צריכים עוד חצי משרה" או "צריך להפסיק עם שלוש פלטפורמות ולעבור לשתיים", זה נשמע אחרת אם יש נתונים. לא תחושה, אלא יחס בין השקעת זמן לתוצאה.

Benny Fluman

כלומר, metrics זה לא רק להוכיח הצלחה. זה גם לחדד החלטות ולהפסיק פעילויות שלא מצדיקות את עצמן.

Benny Fluman

אני רוצה לסיים בחלק האנושי-תפעולי. נלי, איך עושים ניסויים בלי לייצר כאוס?

Neli Granizki

קטן ומדוד. לא מייצרים שינוי ב עשרה דברים יחד. בודקים פתיחים שונים, תמונת שער אחרת, קרוסלה מול וידאו, שעה שונה, אורך אחר, CTA אחר. משהו אחד או שניים בכל פעם. ואז משווים. אם הכול משתנה בבת אחת, אי אפשר ללמוד כלום.

מיכל ארז

וזה קריטי כי צוות קטן לא יכול להרשות לעצמו ניסוי שמבזבז חודש עבודה. ניסוי טוב הוא כזה שאם הוא נכשל, העלות נמוכה. ואם הוא מצליח, אפשר לשכפל.

Benny Fluman

ומה לגבי תגובות, הודעות, פניות — איפה עובר הגבול? כי הרבה מוסדות מרגישים שהסושיאל הפך למוקד שירות.

Neli Granizki

אז צריך להגיד את זה ברור: צוות סושיאל אינו מוקד שירות אינסופי. אפשר להגדיר מדיניות תגובה. למשל, עונים לשאלות כלליות, מפנים לדף רשמי או למדור רישום, לא מנהלים שיחות עומק בתגובות, לא נכנסים לוויכוחים פוליטיים, ולא פותחים דלת שאין לכם יכולת לתחזק.

מיכל ארז

זה גם שומר על עקביות מוסדית. אם כל תגובה נענית אד-הוק, נוצרת רמת שירות לא אחידה וגם סיכון תדמיתי. עדיף מנגנון ברור: מה עונים, מי עונה, מתי מפנים הלאה.

Neli Granizki

ומניעת שחיקה — זה לא מותרות. במיוחד בתקופה רגישה, כשיש גם עומס רגשי, גם רגישות ציבורית, גם לפעמים תגובות קשות. צריך לתעד עומסים: כמה שעות הולכות על מענה, כמה על אישורים, כמה על יצירה. אחרת ההנהלה לא תבין למה הכול נתקע.

Benny Fluman

אני אוהב את הנקודה של תיעוד. כי הרבה אנשי שיווק אומרים "אני טובע", אבל אם הם לא מראים איפה הזמן נשרף, קשה לייצר שינוי.

מיכל ארז

נכון. תיעוד הוא כלי ניהולי. אם 40 אחוז מהזמן הולך על בקשות אקראיות מהיחידות, אולי צריך תהליך בקשות מסודר. אם התוכן היצירתי נופל כל פעם בגלל "דחופים", זו לא בעיה אישית של העובד — זו בעיית מבנה.

Neli Granizki

[בקול ענייני] ולפעמים הגבול הכי בריא הוא פשוט להגיד: אנחנו לא בכל פלטפורמה, אנחנו לא מגיבים לכל דבר, ואנחנו לא רודפים אחרי כל טרנד. זה לא חולשה. זו בגרות תפעולית.

Benny Fluman

מעולה. כי בסוף, אורגני טוב הוא לא מי שעושה הכי הרבה רעש. הוא מי שבונה הכי הרבה בהירות, אמון ותנועה עקבית.

Benny Fluman

אז אם נשים את כל השיחה שלנו במשפט אחד: אורגני חכם במוסד אקדמי הוא מנוע שמבוסס על שיטה, מיקוד וערך עקבי — לא על מרדף אחרי רעש.

מיכל ארז

ואם אתם לא יודעים להגדיר מטרה, קהל, מסר ומדידה, אתם לא באמת מנהלים אורגני. אתם מגיבים אליו. וזה הבדל עצום, גם ברמת ההרשמה וגם ברמת החוסן המוסדי.

Neli Granizki

וגם לא צריך תקציב ענק כדי לעשות את זה טוב. צריך בחירה נכונה, שגרת עבודה רזה, מחזור תוכן, מדידה בסיסית אבל חכמה, ונכונות ללמוד מהשוק במקום לנחש.

Benny Fluman

חשוב לנו לתת קרדיט ברור לפרק ההשראה Strategy Over Tactics. Rethinking Organic Social with Jenny Li Fowler, ולטקסט שסופק לנו ממנו כהשראה. ובאותה נשימה להדגיש — הפרק הזה כולל גם הרחבות, דוגמאות ופרשנות עצמאית שלנו, עם התאמה לעולם ההשכלה הגבוהה בישראל.

מיכל ארז

אם אהבתם את הפרק, עקבו אחרי "מדברים השכלה גבוהה" ב-Spotify, ב-Apple Podcasts וב-YouTube. זה עוזר לנו להגיע לעוד מנהלים, מנהלות, אנשי שיווק, הרשמה והנהלות במוסדות.

Neli Granizki

ויש גם ערוץ WhatsApp חדש שבו נעלה חדשות ועדכונים שלא תמיד נכנסים לפייסבוק. פרטי הקישור נמצאים בפייסבוק, ומי שמעוניין יכול לשלוח בקשה ויישלח לו הקישור.

Benny Fluman

ומי שרוצה לפנות אליי ישירות, אפשר גם בטלפון: אפס חמש שתיים ארבע עשרים שלושים ארבעים ושלוש. שוב, אפס חמש שתיים ארבע עשרים שלושים ארבעים ושלוש.

מיכל ארז

בני, תודה. היה חד ומעשי.

Neli Granizki

כן, ממש. תודה לשניכם, היה כיף וחשוב.

Benny Fluman

תודה מיכל, תודה נלי, ותודה לכם שהייתם איתנו. נשתמע בפרק הבא של "מדברים השכלה גבוהה". להתראות.